מאירי על סנהדרין סט

אע"פ שכל שיש בידו למחות ולא מיחה נענש בדיני שמים בדיני אדם אינו נענש א"כ מהו שנאמר קח את כל ראשי העם והוקע אותם וכו' אם העם חטאו ראשים מה חטאו כך פירשו קח את כל ראשי העם לעשות דיינין וחלקם לבתי דינין לדון את המתחייבים כדי שיהיו כולם מתעסקים בנקמת י"י ומתוך כך ישוב חרון אף מישראל ומה שנאמר והוקע אותם פירושו על (המתחייבים) דעת רבים:

לעולם אין דנין בדיני נפשות שנים ביום אחד שמא לא יתישבו לחקור אחר הטעם כל כך ויבואו לקלקל במה דברים אמורים בשתי מיתות אבל במיתה אחת דנין ופירוש הדבר במיתה אחת ועבירה אחת הא מיתה אחת בשתי עבירות כגון סקילה של עובד עבודה זרה ושל בא על אמו או שתי מיתות שבעבירה אחת כגון בועל אשת איש בת כהן אין הורגין שניהם ביום אחד וי"מ מיתה אחת שבגוף עבירה אחת כגון נואף ונואפת כמו שיתבאר:

כבר ביארנו שדיני ממונות אם רצו דנין בו ביום וגומרין בו ביום אם נסכמו רובם לדעת אחת ואין מצריכין להלין את הדין אבל דיני נפשות דנין וגומרין בו ביום לזכות אבל אם נסכמו לחובה אין להם לגמרו בו ביום אלא צריכים הם להלין את הדין שמא יצא להם טעם לזכות והוא שנרמז בכתוב צדק ילין בה ועתה מרצחים ר"ל שכל שאינו מלין דין של חובה בדיני נפשות מרצח הוא וכן הוא אומר אשרו חמוץ אשרי דיין שמחמיץ את דינו ואינו ממהר לגמרו ומ"מ למחר גומרין את דינו שמאחר שנסכמו לחובה ועשו הלנת דין אין להם לענות את דינו ומ"מ הא כל שלא הסכימו עליו נושאין ונותנין אפילו כמה ימים עד שיסכימו ואחר שיסכימו עושין הלנת דין ואחר ההלנה גומרין את הדין למחרתו למדת שאין הלנה אלא אחר הסכמה ושאין מענין את הדין אחר הלנה:

זה שנדרש בפסוק זה אשרו חמוץ אשרי דיין שמחמיץ את דינו יש לדרוש בו גם כן אשרו חמוץ ולא חומץ לומר שאין נזקקין אלא לתובע תחלה שאם בא ראובן ותבע את שמעון מנה ושמעון טוען שהיה משכון בידו ונפחת ביתר מכדי הלואתו והוא תובע את היתר או שאומר שיש בידו משלו בכדי אותו שיעור ואין לו טענת מיגו ליפטר בלא היו דברים מעולם או בפרעתי כגון שיש בידו שטר נזקקין לאותו שתבע תחלה ואח"כ נזקקין לשני ויש בזה דרכים אחרים וכבר ביארנום בקמא פרק הפרה:

כבר ביארנו במקום אחר שסוף שכר התעניות הוא הצדקה והוא שראוי לחלק צדקה בלילי התעניות ואחר שכן הרי נמצאו עיניהם של עניים נשואות לכך ואין מכינים לעצמם צרכי סעודה וכל שמאחר צדקתו עד למחר נמצא משכיבו עד למחר בלא אכילה מכאן אמרו כל תענית שמלינין בו צדקה כאלו שופכים דמים ודוקא מי שדרכו ליתן צדקה בדבר המצוי לאכל אבל מעות וחטים ושעורים אין קפידא באיחורם עד למחר:

כבר בארנו במשנה בקצור שאין דנין דיני נפשות לא בערב יום טוב ולא בערב שבת ר"ל שאין נושאין ונותנין בדינו שמא יסכימו עליו לחובה ובו ביום אי אפשר להרגו שצריכים הם להלנת דין ולמחר אי אפשר שאין מיתת בית דין דוחה שבת ויום טוב שמא תאמר לגמור דינו בשבת שאחר הלנה ולהרגו באחד בשבת הרי אחר הלנה אין מענין את דינו שמא תאמר לדונו בערב שבת ולגמור דינו באחד בשבת ולהרגו שמא ישכח להם טעמם ואע"פ שסופריהם כותבין דבריהם דרך צחות אמרו פומא כתבי ליבא לא כתבי שמא תאמר לגמור את דינו בשבת ולהרגו במוצאי שבת אין הורגין אלא ביום שנאמר נגד השמש למדת מ"מ שאם נשאו ונתנו בחמישי ונסכמו לחובתו בו ביום והלינו את הדין בליל ששי הורגין אותו בששי וכך כתבוה רבותי נ"ע ויש חולקין וכן למדת שאע"פ שהריגת בית דין אינה דוחה שבת גמר דין מיהא היה דוחה שבת אלו היה מקום לגמור את הדין אלא שאין ראוי לענות את דינו בתלמוד המערב אמרו שאסור לדון דיני ממונות בערב שבת והקשו ממשנה זו שיראה ממנה דוקא בדיני נפשות אבל בדיני ממונות מותר ותירצו כאן להלכה כאן לדברי תורה כלומר שמן התורה דנין דיני ממונות בערב שבת אבל מדברי סופרים אסור מפני כבוד השבת ומכאן חלק מי שחלק שלא להרוג בערב שבת:

כבר ביארנו שמיתת בית דין אע"פ שהיא מצות עשה אינה דוחה שבת וכן קבורת מת מצוה אינה דוחה שבת ומ"מ דוחה היא את העבודה ואין צריך לומר שדוחה הטומאה לבד ר"ל שאם אין לו קוברים רשאי הכהן לדחות לא תעשה של טומאה ליטמא לו ולקברו אלא אף העבודה ר"ל שאפילו היה כהן גדול ונזיר ושהיה הולך לשחוט את פסחו שזו היא עבודה ולמול את בנו שהיא מכשירי עבודה שהרי מילת זכריו ועבדיו מעכבתו או שהיה הולך להקריב איזה קרבן הכל נדחה מפני מת מצוה וכבר בארנו הענין יפה במסכת ברכות:

עבודה דוחה שבת ויום טוב בהקרבת תמידין שנאמר במועדו ואפילו בשבת ואין צריך לומר במוספין ושאר קרבנות היום מיתת בית דין דוחה את העבודה ר"ל שאם היה כהן רוצח ורוצה לעבוד מורידין אותו לידון בין בקרבן יחיד בין בקרבן צבור שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות ומ"מ אם התחיל בעבודה התבאר במקומו שממתינין לו שנאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי אלא שממתינין לו עד שיגמור ומורידין אותו ומ"מ הרג בשוגג אין מזבח קולטו מגואל הדם אלא כהן ועבודה בידו והיה בגגו של מזבח ובמזבח בית עולמים כמו שהתבאר במסכת מכות ולפי דרכך למדת שאין זר נקלט במזבח כלל מ"מ מי שהיה מתפחד מן המלך או מבית דין ולהוראת שעה מזבח קולטו ואין מורידין אותו אא"כ נתחייב מיתת בית דין: