מאירי על סנהדרין סה

כבר ייעדנו הרבה פעמים במסכתא זו שבפרק זה יתבארו עיקרי הדינין בדיין שטעה על איזה צד חוזר הדין ועל איזה צד אינו חוזר וכן על איזה צד פטור הדיין מלשלם ועל איזה צד הוא חייב לשלם ובשמועה זו הגיעה השעה לפרוע הקפה זו ותדע שדבר זה מחלוקת גדולה בין המפרשים והריני מסדר תחלה פסק ענין זה על דעת גדולי הפוסקים אלא שאני צריך להעירך תחלה על ביאור הסוגיא לדעתם ואח"כ לסדר פסק הענין על יסוד אותו הביאור הרי שאמרו במשנה שבדיני ממונות מחזירין את הדין והקשו על זה ממה שאמרו בבכורות דן את הדין חייב את הזכאי וזיכה את החייב טימא את הטהור וטיהר את הטמא מה שעשה עשוי ומשלם מביתו ונמצא שאין הדין חוזר אלא הדין קיים והדיין משלם ותירץ רב יוסף כאן במומחה כאן כשאינו מומחה ופירשו גדולי הפוסקים שמשנה זו שבכאן שנאמר בה שמחזירין פירושה כשאינו מומחה וזו שבבכורות שנאמר בה שהדין קיים ומשלם מביתו פירושו במומחה ויש מקשים לפירוש זה שבמסכת בכורות יראה שמשנה זו של בכורות בשאינו מומחה שהרי סמוך לה למעלה ממנה אמר מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו וסמך לה מיד דן את הדין חייב את הזכאי וכו' מה שעשה עשוי ומשלם מביתו שנראה שעל אותו שאינו מומחה הוא אומר כן ואין זה הכרח לדעתי שמ"מ שתי שמועות הן ונסמכו לדעתי זו לזו מדמיון ישלם מביתו ומ"מ זו כדינה שאינו מומחה לראיית מום שבבכור וזו כדינה במומחה לדין והענין הוא שראיית הבכור היתה סמוכה הרבה אצלם על דרך מה שאמרו ידין ידין יתיר בכורות אל יתיר והרבה היו אצלם מומחין לדין שלא היו מומחין אצל ראיית הבכור:

ונשוב לביאור הסוגיא והוא שהקשה בה אח"כ מתוך עצמה שהרי אמרו בסופה שאם היה מומחה פטור מלשלם אלמא שראש המשנה בשאינו מומחה ותירצה רב נחמן כאן ביש גדול ממנו כאן בשאין גדול ממנו שהמומחה שאין גדול ממנו בעירו פטור מלשלם ואותו שיש גדול ממנו בעירו משלם ונמצא דעת רב נחמן ורב יוסף שוה שמשנתנו בשאינו מומחה ומשנת בכורות כלה במומחה אלא שראשה במומחה שיש גדול ממנו וסופה במומחה שאין גדול ממנו וחזר רב ששת ותירץ המשניות שלא בהפרש בין מומחה לשאינו מומחה אלא שמשנתנו בטועה בדבר משנה ואפי' מומחה חוזר הדין ומשנת בכורות בטעה בשקול הדעת ובין מומחה ובין אינו מומחה הדין קיים אלא שאם אינו מומחה משלם והמומחה פטור ורב חסדא חזר ותירץ את שתיהן בשאינו מומחה ומשנתנו בשלא נשא ונתן הדיין ביד ומשנת בכורות בשנשא ונתן ונמצא דעת רב נחמן ורב יוסף שזו במומחה וזו בשאינו מומחה וכל שאינו מומחה הדין חוזר וכל שהוא מומחה הדין קיים אלא שאם יש גדול ממנו משלם ואם אין גדול ממנו פטור ודעת רב ששת ששתיהן אף במומחה וכל שטעה בדבר משנה חוזר ואם בשקול הדעת דינו קיים אלא שהמומחה פטור מלשלם ושאינו מומחה משלם דעת רב חסדא ששתיהן בשאינו מומחה וכל שלא נשא ונתן ביד הדין חוזר ואם נשא ונתן ביד הדין קיים ומשלם הא מומחה דינו קיים בכל ענין ופטור:

וגדולי הפוסקים פסקו כתירוצו של רב חסדא משתי סיבות אחד מפני שהוא אחרון שבתירוצים ואחרת ממה שהעמידו זו של בכורות במקומה בשנשא ונתן ביד והוא שאמרו שם לימא תנן סתמא כר' מאיר דדאין דינא דגרמי ותירצוה כגון שנשא ונתן ביד ואע"פ שלענין טועה בדבר משנה אין ספק שהלכה כרב ששת שהרי כל התלמוד מלא לומר נעשה כמי שטעה בדבר משנה וכו' מ"מ לענין תירוץ המשניות אין הלכה כמותו אלא יש צד חזרה אף בטועה בשקול הדעת וכן אין הלכה כרב נחמן אלא כל שהוא מומחה אין המחאתו נפקעת בשיש לו גדול ממנו ולענין סדור הדברים לענין פסק לא נשלם הביאור בסוגיא זו אלא בהצטרף עמה הרבה דברים שנאמרו בענין זה בפרקים שעברו מענין נטל רשות מראש גולה ומענין קבלוהו בעלי דינין עליהם ומענין שנים שדנו שאין דינם דין כלל ומהרבה שמועות כיוצא באלו שנזכרו במה שעבר:

ומה שנראה לגדולי הפוסקים בענינים אלו אחר שצירפו דברים שבפרקים הראשונים האמורים בענין זה עם דברים שבסוגיא זו ועם מה שצירפנו בדבריהם הוא שיש לחלק ענין זה לששה דרכים אחד בין במומחה בין בשאינו מומחה ושלשה במומחה ושנים בשאינו מומחה הראשון שהוא בין מומחה בין שאינו מומחה הוא בשטעה בדבר משנה וכל שהוא כן אין דינו דין כלל בין מומחה בין אינו מומחה בין נשא ונתן ביד בין שלא נשא ונתן ביד בין נטל רשות מראש גולה בין שלא נטל רשות בין קבלוהו בעלי דין בין שלא קבלוהו בכלם חוזר הדין וחוזרין ודנין כהלכה ומ"מ אם אי אפשר להחזיר את הדין כגון שטימא את הטהור והשליכוהו או שנטל הזוכה ממונו והלך לו הואיל ואלו היה הדבר בידינו היה חוזר נמצא שלא עשה כלום ופטור אפילו נשא ונתן ביד והוא שאמרו בכאן בפרה של בית מנחם שניטלה האם שלה והאכילה ר' טרפון לכלבים והרי טעה בדבר משנה שהרי אמרו ניטלה האם שלה כשירה ואמרו על זה כיון דאלו הואי פרה הוה הדרא דינך לאו דינא ולאו כלום עבדת ואע"פ שר' טרפון נשא ונתן ביד היה שהרי הוא עצמו האכילה לכלבים ושמא תאמר והלא אחר שאין דינו דין נשא ונתן ביד מיהא מזיק גמור הוא נראה לי שמ"מ הרי הוא כעין מזיק ברשות אחר שבאו לפניו לדין או להוראה ואע"פ שאמרו במזיק ברשות שחייב לשלם דווקא ברשות חכמים כגון פשתן הדולק בנר חנוכה וכן באותן שאמרו פותקין ביבותיהן וכו' שאע"פ שברשות עושין מ"מ אם הזיקו חייבין לשלם אבל אלו כעין מזיק ברשות הניזק הוא וכל שכן באחרות שאין אתה מחייבן מדינא דגרמי שאין דינא דגרמי אלא בשכונתו להזיק כמו שבארנו בקמא פרק הכונס נ"ה ב' ומ"מ י"א שאם נשא ונתן ביד חייב שהרי אחר שאין דינו דין מזיק בידים הוא ואע"פ שפטרו את ר' טרפון שהאכיל את הפרה לכלבים הם מפרשים שלא האכילה הוא עצמו אלא שהאכילוה על פיו ויש לך לשאול לשיטה זו א"כ כשהקשו בבכורות לימא תנן סתמא כר' מאיר דדאין דיני דגרמי והרי אין דינא דגרמי בשאין כונה להזיק זו אינה אלא בטועה בשקול הדעת שדינו קרוי דין אפילו בצד חזרה או בצד תשלומין וכל שדינו נכלל בשם דין כל שאינו מומחה ועושה עצמו כן כונה להזיק הוא עד שפירשוה בנשא ונתן אבל זה אין דינו נכלל בשם דין כלל ואין זה אלא דינא דגרמי ופטור בהם אחר שאין כונתו להזיק וכן בנשא ונתן אינו אלא כמזיק בעלמא ופטור הואיל והוא כעין מזיק ברשות וכן שיש כאן פשיעת בעל דין שמאחר שטעותו מבורר כל כך היה להם שלא לסמוך עליו ומ"מ אם היו הבעלים מהם באים ומפקפקים ובא החכם והכריחו על כרחו אם בדין לפרוע אם בהוראה שהאכיל על כרחו לכלבים יראה שבמומחה שנטל רשות פטור שכך ראוי לו להכריח ולנגוש אבל בהוראה חייב שלא היה לו להכניס עצמו בכך אלא יגלה דעתו והוראתו והשומע ישמע או יאכיל לכלבים כדי להפרישו מאיסור ובלבד שלא על כרח בעל דבר אבל נשא ונתן ביד האמור בכאן ובבכורות לענין איסור והיתר וטומאה וטהרה אינו אלא שנשא ונתן ביד שלא על כרח בעל דבר הא כל שנושא ונותן על כרחו של בעל דבר בהוראה חייב אף במקום שאפשר לו לישא וליתן בסתם ביד ובדין פטור שהרי צריך הוא לכך:

הדרך השני והוא ראשון שבשלשה דינין האמורין במומחה הוא מומחה שנטל רשות מראש גולה וטעה בשקול הדעת וזה דינו דין ופטור מלשלם והוא שאמרו בפרק ראשון האי מאן דבעי למידן דינא ואי טעה ליפטר לנקוט רשותא מבי ריש גלותא ואין בזה חלוק בין נשא ונתן ללא נשא ונתן ומ"מ כל שאפשר להחזיר את הדין מחזירין שכל שיש פסידא לבעל דין והוא כשהדיין פטור מחזירין את הדין אלא שאם אי אפשר להחזיר דינו דין ופטור מלשלם:

השלישי מומחה שלא נטל רשות אלא שבעלי דינין קבלוהו עליהם וטעה בשקול הדעת ואף זה דינו כנטל רשות מכל וכל שנטילת רשות וקבלת בעלי דין שוים הם ועל זה נאמר מה שאמרו בפרקים שקדמו רבה בר בר חנה דן דינא וטעה אתא לקמיה דרב אמר ליה אי קבלוך עליהו לא תשלם וכן מר זוטרא דן דינא וטעה עד אי אינהו קרו לך לא תשלם וכל זה בשלא היה אפשר להחזיר הא כל שאפשר להחזיר מחזירין אחר שיש פסידא לבעל דין ר"ל שהדיין פטור:

הרביעי מומחה שלא נטל רשות ולא קבלוהו בעלי דין עליהם וטעה בשקול הדעת אם נשא ונתן ביד דינו דין ומשלם מביתו ואין מחזירין את הדין כלל אפילו היה אפשר להחזיר ואם לא נשא ונתן ביד חוזר הדין אלא שאם אי אפשר להחזיר משלם והוא שאמרו במעשים שהזכרנו אי לא קבלוך זיל שלים וי"א בזה דינו דין ופטור מלשלם ומביאין ראיה ממה שאמרו בפרק שלישי שאמר ר' חייא על ר' ישמעאל כבר הורה זקן וכן בירושלמי מה שנתת על פי בית דין נתת וכו' ואין זה ראייה שר' ישמעאל לא טעה כל כך שיהא דינו של ר' חייא הבא אחריו ברור כל כך שנחזיק את הראשון בטעות אלא כשני דיינין שחולקים ולא נתגלה לנו על האחד שטעה ר"ל שתהא סוגית התלמוד הולכת על שיטה שכנגדו שהרי באותה שעה היה ר' חייא מתחיל לחלוק על סברתו של ר' ישמעאל ולא עוד אלא שר' ישמעאל ור' חייא כקבלום עליהם היו שהרי דיינים קבועים ומומחים היו:

החמישי בשאינו מומחה אלא שקבלוהו עליהם בעלי דין וטעה בשקול הדעת אם נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי ומשלם מביתו וזו היא משנה של בכורות שהעמדנוה בנשא ונתן ביד וכבר ביארנו עליה שבאינו מומחה היא שנויה ונאמר בפרק ראשון שהיא אמורה בקבלוהו עליהם והוא שאמרו שם שנים שדנו אין דיניהם דין והקשו ממשנה זו שאף ביחיד מה שעשה עשוי ומשלם מביתו ותירצוה בקבלוהו עלייהו שיכולים הם לומר כי קבלינך אדעתא דדיינת לן דין תורה ומעתה אם לא נשא ונתן פטור מלשלם וחוזר הדין וזו היא משנתנו דיני ממונות מחזירין והעמדנוה בשלא נשא ונתן ואם אי אפשר להחזיר פטור וגדולי הפוסקים כללו בשער זה אם לא קבלוהו אלא שנטל רשות ולא יראה כן שאין רשות להדיוט כלל:

הששי שאינו מומחה ולא קבלוהו בעלי דין עליהם ולא נטל רשות ולדעת גדולי המחברים אף בנטל רשות וכן הדברים נראין כמו שכתבנו אין דינו דין כלל ואפילו לא טעה והוא שאמרו שנים שדנו אין דיניהם דין וכל שכן יחיד וא"כ כל שרצה אחד לחזור ולדון לפני מומחה חוזר ואם אי אפשר להחזיר אם נשא ונתן ביד חייב להחזיר כמזיק גמור והאחר נעשה לו בעל חוב במה ששלם ואם לא נשא ונתן יש אומרים שהוא פטור שאין כאן כלום אלא דינא דגרמי והואיל ולא כלום עשה אין כאן כוונה להזיק וגדולי הפוסקים והמחברים פסקו בזה שהוא חייב לשלם שמאחר שאינו מומחה כוונתו להזיק הוא וכן הסכמנו בב"ק פרק הכונס:

כבר בארנו בפרק ראשון שלענין הוראה אין צריך לרשות נשיא אלא דיו שירשהו רבו ואף רשות רבו לא נאמר אלא שלא לפרוץ גדר בהוראה כמו שבארנו שם הא כל שהוא מומחה הרי הוא כנטל רשות ופטור מלשלם אפילו נשא ונתן ביד והוא שאמרו על ר' טרפון אפילו בשקול הדעת טעית מומחה אתה ואפילו נשא ונתן ביד א"כ מה שאמרו בשלישי של חולין מ"ג ב' זילו אמרו ליה לבריה דרב יוסף דלישלם דמי תורא למריה פירושו כשטעה בשקול הדעת ואינו מומחה וי"מ אותה אף בטועה בדבר משנה ואף במומחה ובנשא ונתן ביד על כרחו של בעל דבר על הדרך שביארנו למעלה שאין זה מחקי הוראה הא בשאינו מומחה כל שנשא ונתן ביד ואף שלא על כרח בעל דבר משלם כמו שביארנו בטימא את הטהור בראשה של משנת בכורות ואם לא נשא ונתן ביד פטור אע"פ שאינו מומחה שכל שהוא נשאל ועושין על פיו הרי הוא כקבלוהו הא כל שאינו נשאל חייב אף בלא נשא ונתן ביד על הדרך שהתבאר בדרך הששי זו היא שטת גדולי הפוסקים:

ויש מערערים לדון עליהם תחלה בעיקר פירוש הסוגיא שאי אפשר לפרש אותה של בכורות במומחה מטענה שכתבנו בביאור הסוגיא אע"פ שטרחנו להעמידה עד שבתירוצו של ר' יוסף פירשו גדולי הרבנים שהמומחה יש בו כח לחזור ואין בעל דין יכול לומר מי יימר דבתרא עיקר אבל שאינו מומחה אינו יכול לחזור ומקשים עליו ממה שאמרו בפרק ראשון במר זוטרא דדן דינא וטעה ואמרו ליה אי לא קבלוך עליהו זיל שלים ואם הדבר כן יחזיר את הדין אלא שאפשר לפרשה בשאי אפשר להחזיר כגון שהלך לו הלה עם מעותיו וכיוצא בזה וכן י"מ לשיטה זו שמשנתנו במומחה ופטור מלשלם מצד שהוא כאנוס ומתוך שהוא פטור מחזירין את הדין ומשנה של בכורות כשאינו מומחה ומה שעשה עשוי ומשלם מביתו וחזרו והקשו על משנתנו האיך אתה אומר במומחה שמחזירין והלא בסוף אותה של בכורות אמרו אם היה מומחה פטור מלשלם והרי הוא חוזר על מה שאמרו בראש המשנה מה שעשה עשוי ומשלם מביתו ואומר על המומחה מה שעשה עשוי ופטור מלשלם ותירצה רב נחמן כאן בשיש גדול ממנו כאן בשאין גדול ממנו כלומר שאם יש גדול ממנו מחזירין את הדין ואם אין גדול ממנו דינו דין ופטור ועל שיטה זו פסקו גדולי הגאונים שאין הלכה כרב חסדא ואע"פ שבבכורות העמידו אותה משנה שנשא ונתן ביד לא נעשה כן אלא שלא לסתמה כר' מאיר ועכשיו שאנו פוסקין הלכה כר' מאיר ר"ל שדנין דינא דגרמי לא הוצרכנו לכך ואף קצת גדולי הדורות תמהים על גדולי הפוסקים דכיון דקיימא לן כר' מאיר כבר בטל תירוץ נשא ונתן ביד האמור שם לר' אלעא והאמור כאן לר' חסדא אלא שהם סוברים שאף ר' מאיר אינו סובר לדון דינא דגרמי אלא בנזקין אבל בדינין לא ותירוץ האמור שם פירושו בשנשא ונתן ביד ודברי הכל היא ומ"מ אפילו לר' מאיר דדנין דינא דגרמי דוקא לנזקין אבל בדינין לא אלא שקשה לפרש לשיטה זו מה שהביאוה בב"ק בשמועת ריש לקיש דאחוי דיניה לר' אלעא ובשמועת מטכסא דר' אבא אע"ג שיש לדחוק בפירושן ומתוך כך כתבו גאונים אלו שלדעת ר' מאיר שהלכה כמותו לא הוצרכנו לתירוץ נשא ונתן ביד ומעתה הלכה כרב יוסף וכביאורו של רב נחמן שהמומחה שאין גדול ממנו דינו דין ופטור והוא שבתלמוד נאמר תמיד מומחה פטור ולעולם בטועה בדבר משנה חוזר:

וכלל הדברים לשיטה זו שאין חלוק בין נשא ונתן ללא נשא ונתן כלל אלא החייב בזו חייב בזו והפטור בזו פטור בזו ופסק הדברים לשיטה זו חלוק על חמשה דרכים:

הראשון טועה בדבר משנה וחוזר לעולם ואינו משלם אף במקום שאי אפשר להחזיר שהרי לא עשה כלום ואפילו בנשא ונתן והוא שר' טרפון האכיל לכלבים ונפטר ושמא תאמר יתחייב מדינא דגרמי אפשר מפני שיש כאן פשיעת בעל דין שמאחר שטעותו מבורר כל כך היה לו לשאול קודם שיתן ומ"מ אף הם מודים שאם נשא ונתן על כרחו של בעל דין ושכפאו בכך שחייב כדין גזלן או מזיק:

הדרך השני מומחה שאין גדול ממנו ומה שעשה עשוי ופטור מלשלם והוא ענין סופה של משנת בכורות ומ"מ דוקא בשקבלוהו בעלי דין וכמו שהעמידו משנה זו כן בפרק ראשון כמו שכתבנו:

השלישי מומחה שיש גדול ממנו מחזירין ופטור מלשלם והוא ענין משנתינו שבכאן שהרי בית דין של שלשה שעליו משנתנו סובבת בבית דין מומחה היא שנויה ר"ל שיש בהם אחד מומחה שמן הסתם שלשה שנתמנו בית דין יש ביניהם אחד דגמיר וסביר וכל שהם שלשה ואחד מהם גמיר וסביר המחאתם אף בלא נטילת רשות ובלא קבלת בעלי דין ויחיד מומחה ר"ל דגמיר וסביר המחאתו בנטילת רשות או בקבלת בעלי דין וכל אלו אם אין גדול מהם דינם כמומחה שאין גדול ממנו ואם יש גדול מהם דינם כמומחה שיש גדול ממנו ומחזירין ואם אי אפשר להחזיר פטור:

הרביעי בית דין שאינו מומחה כגון שלשה שאין ביניהם אחד גמיר וסביר או דיין יחידי שהוא גמיר ולא סביר ואפילו נטל רשות שרשות זו שלא כדין הוא שהרי אין ראוי להוראה אלא גמיר וסביר כמו שכתבנו בהוריות או שקבלוהו עליהם או גמיר וסביר ולא נטל רשות ולא קבלוהו בעלי דין אפילו אין גדול ממנו מה שעשה עשוי ומשלם מביתו וענין שאינו מומחה אע"פ שקבלוהו והיא ראש משנה של בכורות שענינה כשאינו מומחה וקבלוהו כמו שהעמידה רב יוסף בכאן בשאינו מומחה ובפרק ראשון העמידוה בקבלוהו וכן הדין בנטל רשות ומומחה שלא נטל רשות ולא קבלוהו יצא לך לדין זה ממה שאמרו האי מאן דבעי למידן ואי טעה ליפטר וכו' וכן אי קבלוך עלייהו לא תשלם ואי לא זיל שלים ואע"פ שמומחה דן יחידי דוקא לדון לכתחלה ביחידי אבל לתשלומין בטעותו כל שלא נתבררה המחאתו בנקיטת רשות או בקבלת בעלי דין חייב ומומחה זה קרוי מומחה לרבים ושנטל רשות קרוי מומחה לבית דין וקבלת בעלי דין כנטילת רשות ושלשה שאין ביניהם מומחה יצא לך לדין זה ממה שאמרו אלא מעתה טעו לא ישלמו אלמא משלמים הם אע"פ שאמרו בהם אי אפשר דליכא חד דגמיר הואיל ואינו גמיר וסביר וכן אמרו בפרק שלישי ל' א' לשלומי מנתא בהדייהו ויש חולקין במה שאמרנו ששלשה הדיוטות דינן כהדיוטות כמו שנבאר למטה:

החמישי מי שאינו בקי כלל ואפילו קבלוהו בעלי דין או שהוא גמיר ולא סביר ולא קבלוהו אין דינו דין כלל ואף בלא טעה אם רצה אחד מהם לחזור חוזר והוא ענין שנים שדנו אין דיניהם דין ופירושו אף בלא טעו ומעתה אם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם אף בנשא ונתן שבעל דין פשע בעצמו כשסמך עליו ומ"מ אם נשא ונתן על כרחו של בעל דין וכפאו בכך חייב מדין גזלן או מזיק ונראין הדברים כשיטה ראשונה:

כל שכתבנו בקבלת בעלי דין פירושו כשקבלוהו סתם כלומר שקבלו עליהם לידון על פיו והרי יכולין לומר כוונתנו היה על דין תורה אבל כל שפירשו דרך קבלתם יעשה כפירושן ר"ל שאם אמרו הן דין הן טעות אפילו באין מומחה פטור ואם התנו אף בדבר משנה תנאם קיים וכן אם התנו אפילו בפסול לדין ואם אמרו בפירוש שמקבלין את דינו ובלבד שידונם בדין תורה אפילו מומחה חוזר הדין ואם אי אפשר לחזור משלם:

טועה בדבר משנה שהזכרנו לא סוף דבר בדבר משנה לבד אלא אף בברייתא או בתוספתא ואפילו בדברי האמוראים הואיל וענין זה נזכר בתלמוד בלא מחלוקת או שיש שם מחלוקת והוכרע בתוך התלמוד כדברי האחד וטועה בשקול הדעת הוא דבר שמחלקתו בתלמוד ולא הוכרע מתוכו כדברי האחד אלא שנתפשט מנהג העולם כדברי אחד מהם שלא בהכרעת התלמוד ודן זה כדברי האחר שלא בשקול ראייה או נתינת טעם לדבריו כלל אבל כל שלא הוזכר בתלמוד כלל או שהוזכר ולא הוכרע ולא נתפשט המעשה כדברי האחד אפילו פסק אחד מן הגאונים או חכמי האחרונים כדברי האחד אם אין שם ראיה ברורה אין זה טועה כלל וכל שכן במה שהוא מחלוקת בין הפוסקים אלא אם יש לסתירתו ראייה ברורה מן התלמוד הוא טועה בדבר משנה ואם יש ראיה לסתירתו ממה שנתפשט מנהג העולם כדברי האחד הוא טועה בשקול הדעת ואם הוא מביא ראיה לדבריו או שדוחה ראיות שלפניו אינו טועה כלל ובכמה דברים ראינו שטעו גדולי עולם מן הגאונים והרבנים ושיש לסתירת דבריהם ראיה מן התלמוד והאיך מחזיקין בטועה מי שלא יעשה כדבריהם ויש חולקין לומר שכל שמצאנוהו נפסק בדברי הגאונים תלמוד הוא ואין לחוש לדבריהם כלל:

יש דברים שיש לשלשה הדיוטות כח גדול יותר מן המומחה שהמומחה אע"פ שדן דיני ממונות ביחיד אין ההודאה בפניו הודאה בבית דין ושלשה הדיוטות ההודאה שבפניהם הודאה בבית דין וכן הכופר בפניהם ובאו עדים הוחזק כפרן ואין יכול לחזור ולטעון שלענין הודאות והלואות וכיוצא בהם הרי הם כבית דין הסמוכים וכן כתבוה גדולי המחברים:

וכן כתבו חכמי התוספות שבית דין של שלשה יש להם כח לדון כל מסרב לבא לדון לפניהם ולא יראה לי כן שאם תאמר בשנתמנו מחמת הצבור אף יחיד מומחה כן ואם שלא נתמנו כל כך למה ומ"מ הם הביאו ראיה לזה מפרק ראשון במה שאמרו על משנת דן את הדין הב"ע בדקבלוהו עליהו מכלל ששלשה אע"פ שלא קבלום דינם דין ונמצא שיכולים הם לכוף כל מסרב לבא לפניהם לדין עם חבירו הקובל עליו ובידם לדונו על כרחו ולקבל עדות עדים עליו שלא בפניו זהו תרף דבריהם אלא שלדעתי אין ראייה מכאן שאפשר לפרש שהיחיד אפילו פייסם על כך ר"ל לדון לפניו אינו דין עד שיקבלוהו עליהם אבל השלשה כל שנתרצו בדינם דיניהם דין ומ"מ הם מסכימים ששלשה הדיוטות יש להם דין מומחה לגמרי אפילו לא היה ביניהם גמיר וסביר ומה שאמרו בפרק ראשון אלא מעתה טעו לא ישלמו שנראה שהם משלמים ענינו בשלא קבלום עליהם כלל ואעפ"כ דינם דין וכמו שכתבנו לדעתם ומ"מ יש מוסיפין בדבריהם שאם הם שלשה שזה ברר לו אחד וזה ברר לו אחד אם טעו ישלמו ואע"פ שקבלום ואע"פ שבלא קבלום לדעת זה היה דינם דין והיה לנו לומר שהועילה הקבלה לפטור בתשלומיהן כמו שביארנו במומחה אפשר שבמומחה אמרוה כן ששני בעלי הדין מקבלין אותו מרצונם אבל אלו כל אחד מוכרח בברירתו של חבירו ואינה קבלה גמורה או שמא מומחה הואיל והוא חכם עשו לו תקנה שלא ישלם אבל הדיוטות אם לא ישלמו יתיאשו בדבר וידונו בטעות:

יראה לי שכל שנתמנה מחמת הצבור לדיין דינו כמומחה הגמור שאין גדול ממנו ונטל רשות וקבלוהו עליהם ואין מהרהרין בדינו כלל אא"כ טעה בדבר משנה וכל שהתנו בפירוש אפילו בדבר משנה ואפילו על קבלת הדיוט יעשה כפירושם ואפילו בקל שבקלים ואפילו בפסולים אם קנו מידם או נגמר הדין כמו שכתבנו למעלה וכמו שביארנו בפרק שלישי זהו ענין מה שנראה בדינים אלו וכל שאתה מוצא שמועה או סוגיא שתראה לך מתנגדת לאיזו שיטה שתברור הפוך בה והפוך בפירושה עד שתסכימה עמהן: