מאירי על סנהדרין ו

כבר בארנו ששלשה מינין של בתי דינים הם של שבעים ואחד ושל עשרים ושלשה ושל שלשה וזה שכלם בחשבון נפרד ולא בחשבון זוגות טעם הדבר כדי שלא יהא ב"ד שקול ר"ל שיהו חצים לדעת אחת וחצים לדעת אחרת ואין הכרע ביניהם אבל עכשיו כשהם במספר נפרד הוא על כל פנים ב"ד נוטה ר"ל שיש במחלוקתם הטיה לצד אחד ומתוך כך אף בשבעים שמנין שלהם כתוב בהדיא כדכ' אספה לי שבעים איש אנו צריכין לאחד יתר עליהם להכריע לצד אחד ונמצא שאף בבית דין של שלשה אי אתה צריך לבא בהן מכח המקראות שהוזכר בהם שלשה פעמים אלהים שהרי הראשון ר"ל ונקרב בעל הבית אל האלהים לגופו הוא צריך ואין דורשין תחלות אלא שכבר נשארו שנים ואתה מוסיף שלישי מכח בית דין נוטה ויש פוסקין שבזו דורשין תחלות הואיל ונשתנה הלשון שהיה לו לומר ונקרב בעל הבית אל המשפט ונמצא שמן התורה אתה צריך לשלשה ושמא תאמר א"כ האיך אתה הולך בהן אחר הרוב וכמו שאמרו שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי חייב והרי מאחר שמן התורה אתה צריך לשלשה ראוי לומר שאין הדין נגמר עד שיסכימו עליו שלשתם דבר זה על כרחך אתה למד אותו מדיני נפשות שחשבון הנפרד בו מכח בית דין נוטה וכמו שדרשו לנטות אחרי רבים להטות עשה לך בית דין נוטה ומכיון שבדיני נפשות נוטים אחרי המרובים כל שכן בדיני ממונות שלא אמרה תורה שלשה להזקיק את כלם להסכמה אחת אלא שאין ראוי לדון בפחות משלשה ומ"מ יש לך לשאול ואחר שאין לך נטיה אחר הרוב בשלשה אלא בקל וחומר מדיני נפשות דיו לבא מן הדין להיות כנדון והרי דיני נפשות אין נוטין בהן אחר המרובים לחייב עד שיהו שנים מחייבים יתר על המזכים כמו שיתבאר וא"כ אף בדיני ממונות נעמיד הקל וחומר לילך אחר הרוב לזכות אבל לחיוב נצריך להכרעת שנים ונמצא שאתה צריך להסכמת שלשתם יש לומר שבדיני ממונות על כרחך יש בה הכרעה באחד שהרי כל דין ודין יש בו זכות אם לתובע אם לנתבע מה שאין כן בדיני נפשות שאין טובה לשום אדם בחובתו של זה ואין תשובה מעדים זוממין שהטבתם רעה לרוצח ואעפ"כ אין גומרין את הדין לרעה אלא על פי שנים שאלו תארע בהם הכרעת אחד לרעה אע"פ שאין הורגין אותם מ"מ תועיל הכרעה זו שלא להרוג את הרוצח ויש בה טובה לשניהם ולא עוד אלא שכל שנים לגבי אחד כהכרעת שנים היא ושמא תשיבני ומה תאמר בחמשה מ"מ כל הבתי דינין שמכ"ג ולמטה נגררים אחר דינן של שלשה ובאותם השלשה הם נידונים להכריע על פי אחד שבהם:

אע"פ שקריאת התיבות בנקוד המסור להם הוא העיקר שהולכין אחריו יש כח ביד חכמים לפעמים לדון על פי קבלתם מכח המסורת במה שאין מזו הריסה למקרא הא במה שהמסורת מכחיש את המקרא אין לך עמו דין ודברים המשל בזה הרי שנכתבו לדעת ר' שלשה פעמים אלהים בפרשת שומרים וכשפרנסת את הראשון לגופו נשארו שנים ואע"פ שאין לך רבוי במלת אלהים שהרי אף ליחיד היא אמורה לפעמים מ"מ מכיון שאמר ירשיעון הורה שהם שנים ולמדנו השני לו בגזירה שוה ממנו לשנים והרי הן ארבעה ומוסיפין אחד לצרך בית דין נוטה ונמצאו חמשה וחכמים נחלקו עמו שיש אם למסורת וירשיען כתוב בלא וא"ו לרמז שאין בו הוראה אלא לאחד אלא שלשון אדנות נאמר בלשון רבים לפעמים ואין כאן אלא שנים ואחד לנטיה ונמצאו שלשה וכן הלכה: