מאירי על סנהדרין מה

דיני ממונות בשלשה זה בורר וכו' זה הפרק הכוונה בו לבאר החלק השלישי על הדרך שכתבנו בפתיחת המסכתא לבאר ענין ברירת הבית דין ועניני העדים ובדיקתם בדיני ממונות וענין הגמר דין בדיני ממונות האיך הוא ועל זה הצד יחלקו עניני הם רק לחמשה חלקים הראשון לבאר על איזה צד הם בוררים את הבית דין ואם קבלו עליהם את שאינו ראוי על איזה צד דינו דין ועל איזה צד הן יכולין לחזור השני בפסולי עדות מחמת עבירה השלישי בדין פסולי עדות מחמת קורבה ואם אהבה ושנאה בכלל פסולי עדות אם לאו הרביעי בבדיקת העדים ועל איזה צד גומרין את הדין על פי עדותם החמישי אחר שגמרו את הדין על איזה צד יכול הנדון לסתור את הדין זהו שרש הפרק על דרך כלל אלא שיבאו בה דברים בעניני הודאה על איזה צד תועיל ועל איזה צד אין דנין על פיה וכן בשאר דינין ושארי דברים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שהקדמנו:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בבאור עניני החלק הראשון והוא שאמר דיני ממונות בשלשה זה בורר וכו' תחלת הדברים צריך שתזכור מה שכבר בארנו שזה שאמרה תורה למנות שופטים בכל עיר ועיר אינו אלא בארץ ישראל שנאמר בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך וכן שתזכור שכל עיר שהיתה ממאה ועשרים איש ולמטה היו מעמידין בה הסנהדרין שלשה דיינין ושכל שהיו הסנהדרין מעמידין אותן אין מעמידין אלא מומחין וסמוך מפי סמוך ומעתה תדע שכל שיש בה בית דין כזה ואין שם עוד בית דין אין כח ביד הבעלי דין לברור אלא הולכין לפניהם ודנין אותן אלא שהמלוה יכול לומר אף בזה לדעת קצת נלך לבית הועד כמו שיתבאר אבל אם העמידו סנהדרין בית דין של שלשה בחוצה לארץ אין כח בהם לכוף בעלי דין לידון על פיהם אא"כ מתרצים בכך אבל המלך או ראש גולה שהעמידם דנין אף בחוצה לארץ על כרח בעלי דין ומ"מ ראש גולה או סנהדרין שהעמידו את שאינו הגון או שאינו יודע אין רשותו כלום מעתה משנה זו אתה מפרשה במקום שלא הועמד שם בית דין אלא שיש שם מומחין ראויין לכך או שהמחוהו רבים עליהם או שהועמד שם בית דין שאינו הגון או מצד רבים או מצד מי שירצה או שהעמידוהו סנהדרין והוא חוצה לארץ או שהן מומחין ומורשין מפי בית דין אלא שיש שם בתי דינין אחרים גם כן או שנתרצו שניהם שלא לידון על פי בית דין המיוחד לשם ושיהא אותו הבית דין אצלם כמי שאינו ובגמ' העמידוה באחד משנים שבדרכים אלו או שהיו שם הרבה בתי דינין מומחין או שאינם מומחין אלא שרבים קבלום עליהם במומחין ואלו קבלום כל בני המדינה דרך כלל אומר אני שאין כאן טענה אלא שלא קבלתם כלל המדינה אלא רבים מאותן בני אדם שבה:

וממה שהעמידה בהלואות כמו שהקשו בה ואפילו לוה וכו' וכבר ביררנו שההלואות אין צריכות מומחין אתה צריך לפרש שאינן מומחין בכאן שאינם יודעין או שאינם הגונים והוא שכוונו לדעתי גדולי הרבנים בגמרא בערכאות שבסוריא שלא היו בקיאין בדין תורה אלא שדנין לאומד הדעת ובחקים ונימוסים ואמר שבכל אחד משני דרכים אלו יכולין שניהם ר"ל המלוה והלוה לומר שלא ידונו ברשותם ואע"פ שאלו היה שם בית דין מומחה ואחד לבד לא היה לו רשות לומר נלך לבית הועד ר"ל לבית דין הגדול אלא למלוה אבל לא ללוה בזו אף הלוה יכול לעכב אם אינם הגונים מצד פחיתותם ואם הם מומחין ויש שם הרבה בתי דינין שהרי אין כאן הטרחה:

ואמר על זה שאם אין אחד מהם רוצה לדון שם זה בורר לו אחד והיינו סבורים עכשיו לפרש בית דין אחד וזה בית דין אחד ושניהם בית דין אחד ונמצאו תשעה ושאלו עליה מאי קאמר והרי דיני ממונות בשלשה והיה סבור לפרש בה שזה בורר לו בית דין אחד והלה פוסלו ר"ל שאינו רוצה לדון לפניו וכן הלה בורר וחבירו פוסלו ומתוך כך נשארו אותם השני בתי דינין נפסלים לדינם של אלו ובוררים להם שניהם אחד ואף הלוה מעכב על הראשונים על הדרכים שבארנו עד שהקשו לו ממה שאמר וחכ"א שני הדיינין בוררים להם והאיך הם משתדלים לברור להם והם פסלום לעצמם וכן שלשון זה בורר משמע שכך הדין לכתחלה ולטעם זה היה לו לומר בירר לו זה אחד וזה אחד שניהם בוררין להם עוד אחד עד שפרשוה כהוגן והוא שזה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד ושני הדיינין בוררין להם דיין שלישי כדעת חכמים ואין הבעלי דין יודעים בברירת השלישי כלל שהברירה ניתנה לדיינים מפני שאין ראוי לדיין לישב לדון אא"כ יודע מי מצטרף עמו שמא יצטרף עמהם אדם שאינו הגון ויש להם זילותא בכך וכן היו נקיי הדעת שבירושלים עושין אין חותמין בשטר אא"כ יודעין מי חותם עמהם ואין יושבין בדין אא"כ יודעין מי ישב עמהם ואין נכנסין לסעודה אא"כ יודעין מי מיסב עמהם:

ואמר אח"כ שאחר שבירר כל אחד לעצמו יכול כל אחד לפסול דיינו של חבירו ולומר שלא יבא לפניו דברי ר' מאיר ופרשוה בגמ' בשאינו מומחה אלא שהוא מאותם שהמחוהו רבים דרך הנהגה מדינית כמו שבארנו בערכאות שבסוריא וחכ"א שאין יכולין לפסול זה דיינו של זה אחר שהמחוהו רבים לדונם ואפילו היו שם מומחים שמאחר שכל אחד בורר לעצמו דין הוא שיברור מי שירצה אפילו במקום מומחין אחר שיש לו קצת המחאה והוא הדין אף כשאין לו שום המחאה במקום שאין שם מומחין אע"פ שיש גדולים ממנו אא"כ בורר לו עם הארץ במקום תלמידי חכמים או שהוא פוסלו בראיית קורבה או פסול עבירה אבל כל שהוא כשר או מומחה מפי בית דין ופי' בגמ' שהמחוהו רבים עליהם כאלו הוא מומחה מפי בית דין אינו יכול לפסלו אלא שהמלוה יכול לומר מ"מ נלך לבית הועד כמו שיתבאר:

זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה פי' בגמ' עדו וכגון שקבלו עליהם לקבל עד אחד כשנים ואמר ר' מאיר שיכול לחזור וחכ"א שמאחר שקבל עליו כך אינו יכול לחזור אם הוא כשר לעדות אא"כ פוסלו בקורבא או בעבירה ומ"מ דווקא שקנו מידו או שנגמר הדין על פי קבלתם וכן הדין אלו פרשו לקבל אחד מן הפסולים כשנים שאף בפסול אינו יכול לחזור אם קנו מידו או שנגמר הדין וכן פרשוה בצד אחר שהיו שני עדים ובא הוא ואחר לפסלו מצד משפחתו ר"ל שבא מן העבדים ולא נשתחררו ואין ראוי לעדות והיה ר' מאיר סובר שיכול הוא לפסלו ואין נקרא נוגע לעדות שהרי לא עליו הוא מעיד אלא על משפחתו ופסולו מאיליו הוא בא ולדעת חכמים אינו יכול להצטרף הוא בפסולו שמ"מ נוגע בדבר הוא:

זה ביאור המשנה ובכלה הלכה כחכמים על הצדדים שבארנו בדבריהם ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן: