מאירי על סנהדרין מד

המלך צריך לו שיהא מתהדר ביופי תמיד ושלא יראה בו שום נוול כדי שלא יקל מוראו ומפני זה אמרו עליו שמסתפר בכל יום וכהן גדול מערב שבת לערב שבת ואין זה תלוי לו בזמן ביאה אלא מסתפר על כל פנים מערב שבת לערב שבת אבל כהן הדיוט אם רצה ליכנס למקדש מסתפר אחת לשלושים יום שהרי משלשים יום ואילך גדול פרע הוא וכל כהן אסור ליכנס למקדש בגדול פרע:

מי שאמר הריני נזיר ולא פרט לנזירותו זמן הרי הוא נזיר שלשים יום שכך הוא זמן סתם נזירות ומ"מ אם אמר שלא אשתה יין בשבועה או בנדר או בנזירות אין כאן זמן ובמקומו יתבאר בע"ה:

כהנים שתויי יין אסורין בעבודה ואם עבדו חייבין מיתה בידי שמים ועבודתם פסולה אבל פרועי הראש אע"פ שהם במיתה אם עבדו לא חללו ר"ל שאין עבודתם פסולה וכן קרועי בגדים וערל ששמש עבודתו פסולה אף במתו אחיו מחמת מילה ולוקה אלא שאינו במיתת שמים ואין צריך לומר בערל הגמור או כהן שנשתמד שאם עבד חלל:

שתויי יין שהזכרנו שיעורו ברביעית בבת אחת וביין שמארבעים יום ואילך וששתאו חי שתה פחות מרביעית או רביעית עם מעט שהייה בין מקצתו לכולו או רביעית שהיה שם מעט מים פטור ואין עבודתו פסולה ומ"מ בשני אלו בשהיה ובמזיגה אם שתה מהם יותר מרביעית חייב מיתה ופוסל אבל יין שבתוך ארבעים יום אפילו יתר מרביעית פטור ואינו פוסל וכן שכור משאר המשכרים כגון דבש וחלב או דבילה קעילית לוקה אבל עבודתו כשירה שאין חלול עבודה אלא בשכרות יין שתה רביעית וישן מעט או הלך דרך מיל כבר הופג טעם היין ומותר לו ליכנס ולעבוד אבל יתר מרביעית הרי דרך ושינה מוסיפין בשכרותו ואין בו אלא שעור שיהא שכרותו נפקע מכל וכל עד שלא ישאר ממנו כלום:

שתיית יין זה לא הוזהרו בה אלא בשעת ביאה למקדש ר"ל שלא ליכנס אחר שתייתו למקדש עד שיהא שכרותו נפקע מכל וכל וכן גדל פרע לא הוזהרו בו אלא שלא ליכנס עמו למקדש הא כל שאינו רוצה ליכנס למקדש מגדל פרע כמה שירצה וישתה כמה לוגין ואין לנו ומעתה כל שאינו מאותה משמרה שותה באותה שבת כמה שירצה ואם הוא מאותו משמר אלא שאינו מבית אב של אותו היום שותה בלילות אבל לא בימים אלא פחות מרביעית שמא ירבו העבודות ויצטרכו אנשי בית אב להסתייע באנשי משמרתם ואם הוא מבית אב של אותו היום אסור אף בלילה שהרי יש קצת עבודות בלילה לאנשי בית אב כגון איברים שלא נתאכלו ושהוא צריך גם כן להשכים לעבודתו מעתה כל כהן שיודע משמרתו ובית אב שלו ויודע שבית אביו קבוע לעבודת אותו היום אסור לו לשתות יין כל אותו היום שמא יצטרכו לו וימצא שתוי יין היה יודע משמרתו ואינו יודע בית אב שלו אסור לשתות כל אותה שבת שאע"פ שאינו מכיר בית אב שלו בני בית אב מכירין אותו וכשיצטרכו לו מבהילין אותו לבא ואם אינו יודע אפילו משמרתו הדין נותן לאסרו לעולם אלא שקלקלתו תקנתו וסגנון שלו מורה עליו שחסרונו משכיחו ומונעו מלימנות ובטוחין אנו בו שאין המשמרות מחזרות אחריו וישתה עד שתבקע כריסו ואין לנו:

לפי דרכך למדנו שלאחר חורבן לא הוזהרו הכהנים לא בגדול פרע ולא בשתית יין שהרי אין כאן זמן ביאה ומ"מ היה לנו לחוש שמא יבנה מעט מקדש בפתע ויצטרכו להקריב והיה לנו לידון כאלו המקדש קיים והכהנים עומדים ומקריבים וכהן המכיר משמרתו ובית אב שלו יהא נאסר ביומו ואם אינו מכיר אלא משמרתו יהא נאסר כל שבתו ואם אינו מכיר אפילו משמרתו ויודע שבתי אבותיו קבועים היו לעבודה בחשבון המשמרות ולא היו מאותם שנתגאלו מן הכהונה יהא נאסר לעולם אלא שקלקלת החורבן ושלא היה בנינו בפתע מצוי כל כך אף בסמוך לחורבן אחר ששלטה בו יד האויב מתקנתם להיתר שתייה ובגדול פרע מיהא אינך צריך טעם להיתרו שאף אם יארע כך מסתפרין לשעתן ונכנסין וכבר כתבנו דברים שבסוגיא זו או רובם במסכת תענית פרק שני:

ונשלם הפרק תהלה לאל: