מאירי על סנהדרין לב

כל הכלים שעשה משה במשכן נמשכו בשמן המשחה ובו נתקדשו קדושת הגוף שלא לצאת לחולין אף על ידי פדיון ואם נשברו טעונין גניזה וכן שאם נתן המנחה לתוכו נתקדשה ליפסל בלינה ובטבול יום ומחוסר כפורים אע"פ שלא נשתמש בהם לעבודה עדיין אבל מכאן ואילך בכל הדורות עבודתן מחנכתן ר"ל שמשנתחנכו לעבוד בהם נתקדשו ולא היו מושחין אותם כלל:

כשם שמצוה מן התורה למנות שופטים בכל ערי ארץ ישראל סנהדרי גדולה במקדש וסנהדרי קטנה בכל עיר שיש בה מאה ועשרים איש ובית דין של שלשה בכל עיר שאין בה מאה ועשרים איש כך מצוה למנות עמהם בכל מקום שוטרים והם בעלי מקל ורצועה שחובטין את המסרב במקלות על פי השופטים ומחזרין בעיר ומפשפשים במעשי העם ומביאין את דבתם לפני בית דין והם דנין את האדם כפי הראוי ומ"מ סנהדרי גדולה על כלן שאף בדינין שאפשר לעשותן על פי האחרים יש קצת דברים שאם יאמר אחד מן הבעלי דין נעלה לבית דין הגדול ונדון שם כופין את האחר לעלות וכן שאם הוצרכו לשאול דבר כותבין ושולחין ודנין להם כפי מה שיבא בכתב בית דין הגדול כמו שיתבארו פרטים שבענין זה במסכת זו וזהו שאמרו אחד ממונה על כולם וי"מ שאף מסנהדרי גדולה עצמה היה אחד מהם ממונה על כלם והוא ראש ישיבה והוא שהיה קרוי נשיא והשני לו בחכמה היה יושב לימינו וקורין לו אב בית דין והכל אמת:

זה שבארנו במשנה שלא אמרו שאין בית דין עושין שלש ערים נדחות אלא זו בצד זו אבל במרוחקות עושין זו היא שיטת גדולי המחברים ויש חולקין לומר שאף במרוחקות אין עושין שלש לעולם ונראין הדברים שהרי ר' יוחנן וריש לקיש נחלקו בה והלכה כר' יוחנן ולא עוד אלא שאף בשתים דווקא במרוחקות אבל לא זו בצד זו ולא עוד אלא שלא כל שאינן זו בצד זו נקראות מפוזרות אלא שזו ביהודה וזו בגליל ושיטת הסוגיא מוכחת כן וכן כתבוה גדולי המגיהים ואף מלשון המשנה נראה לי כן שאמר אבל עושין אחת או שתים כלומר אחת ביהודה או שתים אחת ביהודה ואחת בגליל: