מאירי על סנהדרין קמא

הנותן מתנה לאשה קנה בעלה ואם נתן לה על מנת שאין לבעלה רשות בהן יש אומרים שלא קנה הבעל אבל גדולי הפוסקים כתבו שקנה הבעל אף בנתן לה על מנת שאין לבעלה רשות בה אבל אם התנה בגוף המתנה שתהא לה לדבר פלוני כגון על מנת שתאכלי ותשתי בהם קנתה אבל אם לא פירט לה אלא שאמר מה שתרצי עשי קנה בעלה וגדולי המחברים פסקו שאף במה שתרצי עשי קנתה והוא תמה שמה שתרצי עשי אינו אלא בעל מנת שאין לבעליך רשות בהם אלא שכבר ישבנו את הענין והסכמנו לדעתם במסכת קידושין ובמסכת נדרים וכל שכתבנו שקנה הבעל לא כמציאה שכלה לבעלה אלא כנכסי מלוג להיות הפירות שלו שאף ירושה אין לו אלא פירות כל שכן מתנה שהיא כעין מקח וכמו שאמרו במקום אחר אי לאו דהוה ליה הנאה וכו' וכן יראה ממשנת המשליש מעות לבתו האמורה בכתובות ויש מפקפקין לומר שהם לבעלה במתנה גמורה כמציאה ממה שנאמר במסכת קידושין כאחד עם קנין העבד שהוא לרבו לגמרי ואף ממה שכתבו גדולי הרבנים בסוגיא זו ובקידושין לפי תמם יראה שהם סוברים כן ואין הדברים נראין וגדולי המחברים וכן גדולי המפרשים כתבוה כדברינו ויש מסייעין לשיטתנו ממה שאמרו בתלמוד המערב מפני מה אמרו מציאת האשה לבעלה שלא תהא גונבת לבעלה ותאמר מצאתי הגע עצמך שנתן לה אחר במתנה כלומר שנאמנת בכך ומה הועילו קול יוצא למתנה ואין קול יוצא למציאה אלמא שבמתנה הגוף מיהא שלה ואע"פ שאפשר לפרש שנתן לה אחר במתנה למה שהיא אוכלת על הדרך שביארנו מ"מ הדברים אמורים בסתם ומ"מ ממה שכתבנו אתה רואה שמה שאמרו כאן דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה לדעת גדולי הפוסקים אתה צריך לפרשה לענין פסק שפירט בו ואמר אלא מה שאת אוכלת בפיך וכבר כתבנו עיקרי דברים אלו בארוכה בראשון של קידושין:

המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה או אמו רוצה ואביו אינו רוצה אין נעשה בן סורר ומורה שהרי נאמר ותפשו בו אביו ואמו וטעם הדברים שלא מסרה תורה בחינת תכליתו לשקול דעתו של אחד מהם אלא לשניהם שכל ששניהם מסכימים בכך אין עוד ספק בהחלטתו ור' יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה פי' בגמ' שלא אמר ר' יהודה בשאינה ראויה לו מצד איסור שאפילו היתה מחייבי כריתות ומיתות בית דין לא נפקיע ממנו דין סורר ומורה שמ"מ אביו אביו ואמו אמו אלא שהוא רוצה לומר אם אין אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה ואין הלכה כר' יהודה ודין בן סורר ומורה נעשה אף בשאין שוים וכן אף בשאינה ראויה לו ואף בממזר כמו שכתבנו היה אחד מהם גדם או חגר או אלם או סומא או חרש אין הבן נעשה בן סורר ומורה ויראה לי הטעם מפני שהאכזריות מצויה באלו ומ"מ דרך אסמכתא סמכוה מן המקרא ותפשו בו ולא גדמין והוציאו אותו ולא חגרין ואמרו ולא אלמין בננו זה ולא סומין איננו שומע בקולנו ולא חרשין: