מאירי על סנהדרין יד

לעולם אל יכניס דיין עצמו לדין אא"כ הדין ברור לו כשמש דרך צחות דרשו כה אמר י"י דינו לבקר משפט וכי בבקר לבד דנין והלא כל היום כולו דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו ובמסכת יבמות ק"ט ב' אמרו רע ירוע כי ערב זר רעה תבוא לדיין המסתפק באיזה דבר ואינו שואלו לגדול ממנו:

זמן ישיבת הבית דין פרשוה במסכת שבת לאחר תפלת השחר עד שעה שישית שהוא זמן סעודה לתלמיד חכם ובית דין הגדול היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים:

אע"פ שגדול שבדיינין נענש ביותר כל הבית דין בעונש עוון הטיית הדין ולא עוד אלא אפילו היו שם אחרים שלא מן הבית דין ששמעו ושתקו קולר תלוי בצואר כולם ואפילו תלמיד לפני רבו ומגדולי החכמים היו מקבצים הרבה תלמידים בשעת הדין שיתיראו מן העונש ויגלו דעתם עד שמתוך כך יצא הדבר לאמתו:

צריך להזהר שלא למנות דיין הצריך לבני אדם שמא מתוך שהוא צריך לבריות יבא לידי הטייה דרשו רבותינו מלך במשפט יעמיד ארץ אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזיר על הגרנות יהרסנה במסכת כתובות ק"ה ב' אמרו שאף הצריך לדבר אחרים דרך שאלה פסול לדין אא"כ יש לו גם כן להשאיל וכן אמרו שם שהשונא והאוהב פסולין לדין שאין אדם רואה חובה לאוהבו ולא זכות לשונאו וכן דרשו שם שלא סוף דבר שחד ממון שהוא אסור אלא אף שוחד דברים או שאר מיני כבוד ויתבאר בבכורות שהנוטל שכר לדון דיניו בטלין והוא הדין לכל דין שהוא נוגע בו בדבר ומ"מ באחרון של כתובות יתבאר שאם הוא אגר בטלא מותר וכן הדין בעדות והוא שאמרו בתלמוד המערב רב הונא הוה רעי תורין הוה ידע סהדותא לבר נש אמר ליה תא אסהיד עלוי אמר ליה הב לי אגראי ותני כן נותנין לדיין שכר בטילו ולעד שכר עדותו וודאי באגר בטלא נאמר שאלו לא כן עדותו בטל כמו שיתבאר בבכורות אלא באגר בטלא ודוקא בדבר הברור שהוא מתבטל ממנו ומ"מ דיין שנתכבד מאחד אע"פ שהוא פסול לו יכול למנות אחד מן החכמים לדון לו ודבר זה יתבאר ממעשה האמור למטה באושפיזיכניה דרב:

כל צבור הממנה דיין שלא למד בכדי צרכו אפילו היה מטוכסס במדות עתיד ליתן את הדין דרך צחות אמרו הוי אומר לעץ הקיצה וכו' וכל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשירה שנאמר שופטים ושוטרים וכו' וסמיך ליה לא תטע לך אשירה וכו' ובמקום תלמיד חכם כאלו נטעו אצל מזבח שנאמר אצל מזבח י"י אלהיך ודרך צחות דרשו אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם אלוה הבא בשביל כסף וזהב לא תעשו לכם ר"ל שמנוהו בשביל עשרו ואם נתן הוא ממון למנוהו מצות חכמים לזלזל בו ובתלמוד המערב שבסדר זרעים אמרו טליתו תהא בעיניך כמרדעת של חמור:

לעולם יהא הדיין או הפרנס או שאר הממונים נזהרים שלא תזוח דעתם עליהם במנויים אלא כל שכן שישפילו עצמם ויהיו יריאים על נפשם מעונשי הדין או המנוי ויתמיד במחשבתו מה שנאמר אם יעלה לשמים שיאו וכו' וכן כי לא לעולם חסן ולעולם יהא הדיין מתון בדין ר"ל שלא למהר לחותכו עד שיעיין בו יפה יפה דרך הערה דרשו ושפטתם צדק צדק הדין בלבך ואח"כ חתכהו וכן יהא זהיר בכבוד הצבור וכשהוא בא לדון או לדרוש יקדים ויבוא שהם יושבים בקרקע וכשהוא בא עליהם לישב במקומו נמצא מפסיע על ראשי עם קודש ולא יטילו אימה יתירה שלא לשם שמים ומ"מ צריכים הם להטיל אימה כראוי ולשם שמים ולהכות ולרדות ויהיו כליהם מצויים עמהם תמיד מקל למכת מרדות עד שיחזור בו רצועה למלקות שופר לשמתא ונדוי סנדל לחליצה:

כתוב בתורה שמוע בין אחיכם זו אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו וכן אזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו והעושה כן הרי זה רשע ערום כמו שאמרו בגמרא סוטה כ"א ב' איזהו רשע ערום זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו ויזהר הדיין שלא לרמותם בדברים אלא ידון ביניהם בקו הדין או בפשרא הראויה אפילו בחלוקת דברים השוים בתשמישם ידקדק בשוויים ויעלה האחד לחבירו בדמים כפי הראוי לו וזהו שאמרו בין איש ובין אחיו אפילו בין בית לעלייה ובין גרו אפילו בין תנור לכירים: