מאירי על סנהדרין קטז

עבד שמל וטבל לשם עבדות אם נשתחרר דינו אחר שחרורו כגר אחר שנתגייר אבל בעוד שלא נשתחרר יצא מכלל גוי ולכלל ישראל לא בא ומותר באמו שהרי יצא מכלל גוי ואין אוסרין לו עריות האסורות לגוי ולכלל ישראל לא בא שנאסור לו עריות שאנו אוסרים על שאר הגרים שאין גזירה שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה אלא בישראל גמור ומ"מ כל ערוה שאינה תלויה באיסור קורבא שלו כגון אשת איש וזכור ובהמה דנין אותו כשאר הגרים להרגו בסקילה וחנק:

בן נח שהכה את ישראל או שחבל בו חייב מיתה בידי שמים אלא שאינו נהרג עליה וכל ישראל המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נאמר אלא תכה ואע"פ שעדיין לא הכה קראו רשע:

כבר ביארנו שבית דין מכין והורגין שלא מן הדין בהוראת שעה מעשה באחד שהיה רגיל להכות בני אדם באגרופו ודנוהו לקוץ את ידו וכן כל כיוצא בזה ומ"מ יש שפירשו קץ ידו לענין ממון ר"ל שהענישוהו בדמי ידו:

לעולם יהא אדם שוקד על דלתות התורה וקובע עצמו בלמודה ואל יטעה עצמו לומר לא יגעתי ומצאתי דרך צחות אמרו עובד אדמתו ישבע לחם אם עוטה אדם עצמו כעובד לאדמה ישבע לחם ואם לאו אל ישבע לחם והוא הדין בלחמה של תורה: