מאירי על ראש השנה סז

כבר ביארנו במשנה שהתורה לא צותה בענין תקיעת שופר אלא בשלש תרועות שכל אחת פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ונמצאו שלש שהן תשע וכן ביארנו שהשברים בכלל תרועה הם ואף הם נקראים תרועה וכן ביארנו שהתרועה היא היללות התכופות והשברים הם היללות היוצאות דרך מתון והארכה אירע הדבר לאורך הגלויות שהיו ישראל חלוקים במנהגם בענין תרועה מהם שהיו עושין הטרימוטות ומהם שהיו עושין השברים שהרי הכל נקרא תרועה כמו שביארנו ונמצאו קצתם תוקע קש"ק שלשה פעמים וקצתם קר"ק שלשה פעמים ומתוך שראו בזמן חכמי האחרונים שבתלמוד חלוק זה נסתפקו בגופה של תרועה מה הוא עקרה ואיזה מנהג היה יותר ראוי ואע"פ שכשדקדקו בתרגומו של אנקלוס שתרגם תרועה יבבא עם מה שראו באמו של סיסרא שנאמר בה ותיבב נודע שהתרועה דרך כלל הוא ענין אנחה ויללה נסתפקו מ"מ מתוך שנוי המנהגים איזה פרט של אנחה ויללה היא עקרה של תרועה אם הטרימוטות אם האנחות הארוכות או שמא עקרה בשתיהן ר"ל שלא תהא קרויה תרועה גמורה אלא בשתיהן וכן היה הספק בעצמו באמו של סיסרא ומתוך כך עמדו והתקינו שיהו הכל חוזרים על ענין אחד ומנהג אחד ושיהו הכל עושין בסימן אחד והתקינו על זה לכל קשר"ק שלשה פעמים אחת למלכיות ואחת לזכרונות ואחת לשופרות אח"כ דנו בעצמם שמא השברים עקר התרועה ונמצאת תרועת הטרימוטות הוא עקר התרועה ונמצאו שברים מפסיקים בין תקיעה ראשונה לתרועה וחזרו והתקינו להם קר"ק שלשה פעמים ונמצאו בין שלשתם עשר תקיעות וכשחזרו ותקעו שלשה פעמים הם שלשים תקיעות ולא חששו לתקן סימן אחר לכלול בו הכל ולהקדים בו טרומיטות לשברים שאף אם תמצא לומר שאין תרועה שלימה אלא בשניהם מ"מ מן הסתם אדם מגנח תחלה ואח"כ מילל ולעולם אין טרימוטות קודמות לשברים ומ"מ קש"ק וקר"ק לא מתקנתם היה שהרי קודם להם היו נעשים כמו שכתבנו אלא שבטלום וחזרו ויסדו וזהו שאמרו א"כ דר' אבהו למה לי שלא קראו סימן שלו אלא קשר"ק נמצא מנין תקיעות לתקנה זו שלשים וסדורן קשר"ק קש"ק קר"ק ואין הסדר מעכב אלא אם הקדים קר"ק לקש"ק או קש"ק לקשר"ק יצא אבל בסימן אחד בעצמו סדרו מעכב שאם הקדים בקשר"ק תרועה לשברים לא יצא וכן בכלם והיתה עקר התקנה לתקעם על סדר ברכות וכשהיו התקיעות על מנין תשע היו תוקעין סימן אחד במלכיות פעם אחת והיו חוזרין ותוקעין אותו בזכרונות פעם שניה וכן בשופרות וכשעמדו על מנין שלשים היו תוקעים שלשתם במלכיות ושלשתם בזכרונות ושלשתם בשופרות ר"ל שהיו תוקעין קשר"ק קש"ק קר"ק בכל ברכה וברכה שיבא מ"מ סימן אמתי לכל ברכה וברכה וכך היה הסדור בימי רבותי' והזהר מלפרש שהיו תוקעין תשר"ת שלשה פעמים במלכיות ותש"ת שלשה פעמים בזכרונות ותר"ת שלשה פעמים בשופרות שאם כן הרי היו שנים מהם בפסול על כל פנים אלא שהיו עושים כמו שכתבנו ומ"מ בדורות האחרונים התקינו לתקוע כל השלשים תקיעות רצופות מיושב בברכת שופר מפני חולים וחלושי הטבע ונמצא שיצאו בכך שאין תקיעות מעכבות ברכות ר"ל מלכיות זכרונות ושופרות ולא ברכות מעכבות תקיעות ומתפלל הוא בלא תקיעות ותוקע בלא ברכות ומאחר שיצאו ידי חובת התקיעות הקלו שלא לתקוע כל השלשים תקיעות על סדר ברכות אלא קשר"ק במלכיות פעם אחת וקש"ק בזכרונות פעם אחת וקר"ק בשופרות פעם אחת ומ"מ הצריכו את הצבור לשמוע על סדר ברכות שהן עקר ואע"פ ששתים מהם בספק פסול ואחת בספק הפסק שבין תקיעה לתרועה לא חששו לכך שלא עשו אלא שלא תשתכח תורת תקיעה ממקום שהיא עקר בו ומ"מ אין בהם ברכת שופר הואיל ונפטרו מהם ואפילו למי שלא נפטר מהם ורוצה לתקעם כהלכתם אומר אני שאינו מחוייב בברכה שברכות התפלה פוטרות ברכות שופר כדרך שאנו אומרים בקרית שמע שאע"פ שאינה מעכבת את הברכות ולא הברכות מעכבות אותה מ"מ כשסומך להם את שמע אינו צריך לברך ברכה בפרט לקריאת שמע ואלו קראה שלא בברכות יוצר ואהבת עולם צריך לברך עליה בפרט אשר קדשנו במצותיו וצונו על קריאת שמע כדרך שכתבו קצת גאונים בקריאת שמע שעל מטתו ויחיד מ"מ הואיל ויצא אינו צריך לשמוע על סדר ברכות כלל כמו שיתבאר.

ממה שכתבנו למדת שכל שהפסיק בתוך סימן אחד בתקיעה או בתרועה או בשלשה שברים בין הראויות שפסל כל מה שקדם מאותו סימן הואיל ויש בהפסק זה שם תקיעה או תרועה או שלשה שברים הא שבר אחד אינו הפסק שהרי אין לו שם בשום תקיעה ויש אומרים שלא פסל אלא שאין זה ההפסק עולה לו וזה שנאמר בתקון קש"ק וקר"ק לדעתם אינו אלא לכתחלה ומ"מ בתוספתא נראה כדעת ראשון והוא שאמרו תקע והריע הריע ותקע אין בידו אלא אחת ופירשו בו תקיעה אחרונה שהרי אף התרועה הראשונה נפסלה שהרי אין את התרועה יש לך לפסול את התקיעה הראשונה שמאחר שפסלת את התרועות הרי הן כמי שאינן ונמצאת תקיעה ראשונה שאין תרועה סמוכה לה ומ"מ כל שהפסיק מצד שלא יכול להשלים אינו הפסק אע"פ שכל שהריע שני פעמים כסדר ותקע אח"כ פסל את כי הסימן כמו שביארנו עכשו בשברים מיהא אף לדעתנו שאנו מכשירים אותם בהפסק נשימה אלו הרבה בהם יותר משלשה לא פסל שמאחר שענין אחד הם אין זה אלא כמאריך בתקיעה או בתרועה ביתר משיעורה ויש חולקים בזו הואיל ויש הפסק נשימה ביניהם ואינו כלום.

מקצת גאונים כתבו שמן הדין בתקיעות שמיושב כשתקעו תשר"ת שלשה פעמים ומתחילים בתש"ת אין צרך לתקיעה ראשונה שבו שהרי אם תשר"ת סימן אמתי אינו צריך כלום ואם אינו אמתי תקיעה אחרונה שבו מיהא עולה לסימן שני וכן כשתקעו תש"ת שלשה פעמים אף בחסרון תקיעה ראשונה שבפעם ראשונה ומתחיל בקר"ק אין צרך לתקיעה ראשונה אלא שנהגו לעשות כל אחד מהם בשלימות: