מאירי על ראש השנה סב

בית דין שהזמינו פלני לבא לפניהם לבית דין ביום ידוע במקום פלני ואירעה סבה שהבית דין הלכו להם באותו היום למקום אחר יראה מכאן שצריך זה המוזמן לילך אחריהם למקום שהם ואם אינו עושה כן יש לאותו בית דין לאלתר לכתוב עליו שטר פתיחה כך פירשו רבים ויראה לי שאם הבית דין עצמו הזמין את הפלני והלך לו אין זה חייב לילך לפניו למקום אחר והדברים אלו הנאמרים בכאן לדעתי אין נאמרים אלא בשבית דין שבעיר של אותו פלני הזמינוהו לדין לפני בית דין אחר גדול מהם וייעדו לו יום להיות לפניו במקום פלני שהיו סבורים שיהא מוצאו לשם ומאחר שכן היה לו לסבור שאלו ידעו בית דין שבעירו שהלך למקום אחר היו מזמינים אותו לפניו במקום שהוא לשם וכגון זו צריך הוא לילך לשם אבל אם הזמינו הוא עצמו אין בראוי לכתוב עליו פתיחה עד שיזמינוהו פעם אחרת באותו מקום שהוא בו.

אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן וזו אחת מתשע תקנות שתקן רבן יוחנן בן זכאי ובמסכת סוטה מ' א' פירשו הטעם שמא תפסק רצועה לאחד מהם וקושרה ויבאו לומר עליו שבן גרושה ובן חלוצה הוא.

כבר ידעת שלא נכנסו אבותינו לברית אלא בשלשה דברים והם מילה וקרבן וטבילה שנאמר כי מולים היו וגו' וכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה מעתה אף מי שרוצה להתגייר אינו נכנס לברית אלא בשלשתם וכשהיה בית המקדש קיים היה מביא קן לקרבנו ר"ל קרבן עוף אחר שחרב בית המקדש שלא היה שם קרבן היה מפריש לקנו רובע של סלע כפול שהוא חצי שקל והוא שני דינרים שכך היה אצלם שער בינוני לקן ר"ל לשני תורים או לשני בני יונה והיה טעון גניזה מפני שאסור בהנאה ובימי רבן יוחנן בן זכאי נתבטלה תקנה זו והתקין שלא יפריש כלל ויכנס בברית במילה וטבילה לבד מפני שחשש שמא יבא ליהנות בו אח"כ.

כבר ידעת על פירות שהם רבעי שצריך לילך ולאכלם בירושלם כדין מעשר שני ואם יש לו טורח בכך מחללן על מעות ומביא המעות בירושלם תקנו בית דין על ענבים שבכרם רבעי שמהלך יום אחד לכל צד שבירושלם לא יחללום אלא יביאום לירושלם כדי לעטר שוקי ירושלם בפירות ולא תקנו כן בשאר פירות אלא אף הסמוכים לחומה רשאין לפדותם משחרב בית המקדש בטל רבן יוחנן בן זכאי את התקנה ונפדין אף הענבים ואף הסמוכים לחומה למי שסובר שצריכות הן פדיון מטעם קדשה לשעתה קדשה לעתיד לבא כמו שהתבאר במסכת מגילה י' א' ובמסכת חגיגה ג' ב' או אם היו מכרכים שכבשום עולי בבל שחזר עזרא וקדשם שקדושתו קדושת עולם אף לעתיד כמו שהתבאר שם יש אומרים שאף במעשר שני היתה התקנה לעלות הפירות לירושלם מהלך יום לכל צד ולא מצאנוה כן בדברי גדולי המחברים.

לעולם יהא בטחונו של אדם בשם יתברך ולא יהא לבו סמוך על דבר אחר שיתיאש בסימנו מן הטובה או מן הרעה וכל שחכמי הדור רואים בני דורם נכשלים בכך ראוי להם להשתדל להוציאם מכלל טעות זה והוא שאמרו לשון של זהורית היו קושרין ביום הכפורים על פתח אולם מבחוץ הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו קושרין אותו מבפנים ועדין היו מציצין ורואין התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח: