מאירי על ראש השנה נג

כבר ביארנו במשנה שהשמעת קול השופר וחצוצרות כאחת לא היה אלא במקדש ושמא תאמר האיך שני קולות נשמעים כאחד וכלל מסור בידינו תרי קלי לא משתמעי ואם מפני שמאריך בשופר הרי תחלת תקיעה בלא סוף תקיעה או סופה בלא תחלתה אינו כלום כמו שיתבאר תדע ששני קולות מאדם אחד על ידי איזו סבה אין נשמעים אף בדבר החביב והוא שאמרו בזכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין האזן יכולה לשמוע אבל שני קולות הבאים משני בני אדם בדבר החביב לאדם מתוך חבובו מטה אזן ונשמעים אבל בדבר שאינו חביב לו אין נשמעים ולא יצא והוא שאמרו בתורה אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין והלל ומגלה מתוך שחביבים אצל בני אדם אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין.

מה שביארנו במשנה מקום שיש חצוצרות כגון תעניות יש לתמוה שהרי אמרו במסכת תענית י"ד א' במה מתריעין בשופרות ובמשנתנו אמרו ובתעניות בשל זכרים ומפני זה אני מפרש מקום שיש חצוצרות כגון שעת מלחמה ויש שתירץ שבמקדש שהיתה התקיעה של שש ברכות בתעניות בכהנים כמו שאמרו שם תקעו בני אהרן וכו' היתה בחצוצרות שאין תקיעה בכהנים אלא בחצוצרות והיתה שם גם כן תקיעה בשופרות שכל שבמקדש לשניהם אנו צריכים אבל תקיעה שברחבה של עיר ושבסוף התפלה וכל התקיעות שבגבולין אף בזמן שבית המקדש קיים כלם בשופר הם ויש מעמידין אותה של תענית לאחר חורבן והוא שתקנו הגאונים בסדור כל אותן הברכות שהן בתקיעת שופר כמו שסדרנו הענין במס' תענית ט"ז א' והוא שאמרו בתלמוד המערב למה תוקעין בקרנות לומר גועין אנו כבהמה.

ומה שנתגלגל כאן מענין תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים שאין בידו אלא אחת וכן מענין התוקע לתוך הבור יתבאר ענינה למטה.

המשנה החמישית שופר שנסדק וכו' כונת המשנה לבאר שכדרך שנפסלו קצת שופרות מצד שלא נקראו שופר כך נפסלו קצתם אף מאותם שנקראו שופר מצד איזה פסול המגיע בגופם ואמר על זה שופר שנסדק פי' לארכו על פני כלו או רבו ומתוך כך הוא צריך לדבקו ודבקו פסול ואע"פ שלא היה מעכב את התקיעה וטעם פיסולו מפני שהם שני שופרות וכלל מסור בידנו שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות ואלו היה נסדק לארכו כאצבע או כאצבעיים לא היינו פוסלין אותו כמו שיתבאר בגמ' וכן נסדק לרחבו לא התבאר דינו במשנה ובגמרא נבאר את דינו ודבקו האמור כאן י"מ אותו בדבק הנקרא גולו"ד ואע"ג דאיכא למימר תיפוק ליה דהוה ליה מין בשאינו מינו אפשר שלאחר שנדבק גורדין אותו ומ"מ י"מ שנדבק על ידי האור שעל ידי החום הוא מתדבק דבק שברי שופרות פסול פי' שופר שנחלק לרחבו לשני חלקים או שלשה ונשאר כל חלק מהם חתיכת שופר בעגולה ואין בה כדי שיעור וחזר הוא וחברן והשלים את השיעור פסול וטעם פיסולו מפני שהם שני שופרות גדולה מזו אפילו היה באחת מהן שיעור שופר או בכל אחת מהן מפני שהקול יוצא מבין שניהם פסול ואע"פ שכל דבר שאלו ניטל מן השופר נשאר השופר כשר בשיעורו הרי הוא כנטול דוקא בפסול הבא שלא על ידי דבוק כגון נסדק לרחבו או ניקב אבל בפסול שעל ידי דבוק כלל גדול בידנו שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות כך אנו מפרשים בדבק שברי שופרות אלא שקצת מפרשים מכשירים אם היה באחת מהן שיעור תקיעה והדעת נוטה לפי שטתם שלא הכשירו אלא בשהשיעור בחתיכה שכלפי פיו שאם חלק זה אין בו שיעור הרי הוא חוצץ בין פי התוקע לשופר הכשר אלא שבצד זה אע"פ שאין אנו צריכים לו לפי שטתנו בענין דבק שברי שופרות צריכים אנו לו אף לשטתנו בענין נסדק לרחבו שאנו צריכים שישתייר בו שיעור תקיעה וכן בניקב כמו שיתבאר וחכמי התוספות הקשו מאחר שכבר השמיענו דין שופר אחד בנסדק ודבקו מה הוצרך עוד ללמדו בדבק שברי שופרות עד שמתוך כך פירשו בנסדק שנסדק כלו או רובו כמו שפירשנו גם אנו ובאו בה מטעם שיצא לו מתורת שופר הואיל ולא נשאר בו שום עגול ואפילו היה יכול לתקוע בו שאינו אלא קול הברה: