מאירי על פסחים פא

צלי קדר הוא שנותנין אותו בתוך הקדרה ואין נותנין שם שום משקה בעולם אלא שמתבשל בשומן היוצא ממנו ואף זה אע"פ שלא הופג ממנו טעמו של צלי מ"מ בכלל מבושל הוא ואם אכלו חייב משום מבושל:

זקן או חולה שאין יכול לאכול מצה מרוב יבשותה שורין אותה במים עד שתתרכך ובלבד שלא תמוח והוא שאמרו יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח:

קרבן הפסח שצלאו כל צרכו ר"ל לגמרי עד שנתחרך כל שהוא ראוי לאכילה על ידי הדחק מ"מ פטור וכן נראה שיוצא בו אכל ממנו חי אינו לוקה אלא שעבר עשה שנא' ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש הא שאינו צלי אש לא ולאו הבא מכלל עשה עשה ואין גורסין כאן כי אם צלי אש שממקרא זה אם אכלו חי לאו הוא כלומר לא תאכלו ממנו אלא בצלי אלא שהוא לאו שבכללות ואם אתה גורס כי אם צלי אש לא תפרשהו בעשה אלא בלאו ומה שאמר יכול יהא חייב פירושו למלקות ומפני שאין לאו זה לאו ללקות עליו שהרי לאו שבכללות הוא שמא [תאמר] והרי החי בכלל נא הוא אינו כן שהנא שהזהירה עליו תורה הוא שהתחיל לצלותו ונצלה מעט אלא שמ"מ אינו ראוי לאכילת אדם אבל חי הגמור אינו בכלל נא:

פסח שבשלו בחמי טבריא אין זה מבושל כדי ללקות עליו מתורת לאו של מבושל ומ"מ אסור הוא ועובר עליו אם בלאו שבכללות אם בלאו הבא מכלל עשה מתורת שאינו צלי אש והמבשל בשבת בחמי טבריא או בחמה פטור אבל אסור מפני שאין בישול מחייב אלא בתולדת האור: