מאירי על פסחים עז

המשנה השביעית והיא מענין החלק הרביעי והוא שאמר אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת ובעולשין ובתמכה ובחרבינה ובמרור יוצאין בהן בין לחין בין יבשין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין מצטרפין בכזית ויוצאין בקלח שלהן ובדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו אמר הר"ם כמו שאכילת מצה בליל פסח מצות עשה כך אכילת מרור מצות עשה בזמן שכבש הפסח נאכל והוא מה שאמר ית' על מצות ומרורים יאכלוהו ואמרו מרורים נופל על אלו שמנה חזרת חסא עולשין ידוע תמכה מין ממיני העולשין אלא שהוא גדל בגנות חרבינא פי' רבי' יצחק אלקרצעינה מרור מן כוסברתא מר ביותר ואמרו בין לחין בין יבשין רוצה בו הקלח שלהן כאשר הודיעך ויוצאין בקלח שלהם אבל בעלין אינו יוצא בהן ידי חובתו אלא אם כן היו לחים:

אמר המאירי אלו ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח בחזרת והיא הנקראת חסא והוא אותו מרור שאנו נוהגים בו ושעליו אמרו מצוה בחזרת וכן אמרו עליה בגמ' והא אנן חזרת תנן ופירושו שנשנית תחלה במשנתנו וי"מ בה במשנת סדר הפסח הביאו לפניו מצה וחזרת ועליו אמרו למה נקראת חסא דחס רחמנא עלן ופרקינן ואף היא נקראת מרור וכמו שאמרו למה נמשלו מצרים למרור לומר לך מה מרור זה תחלתו רך וסופו קשה אף מצריים כן ורך וקשה פירושו על שאין בכל העשבים שיתקשה כל כך בסופו כחזרת שהקלח שלו מתקשה כעץ ובתלמוד המערב פירשו תחלתו מתוק וסופו מר והוא שאמרו והרי חזרת מתוק הוא והיאך הוא קרוי מרור [ואמר] ר' אושעיא אין הדבר תלוי אלא בחזרת מה חזרת תחלתו מתוק וסופו מר אף כך עשו מצריים לאבותינו תחלה אמרו במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ולבסוף וימררו את חייהם בעבודה קשה וי"מ בתחלתו רך שבתחלה אמרו שיעבדום על ידי שכר:

בעולשין והם הנקראים לייטיצונא"ס ותמכא זו שקורין לה קרישפילא"ה והחרבינא פירשו בגמ' אצווא דדיקלא ופירשו גדולי הרבנים סיב הגדל ונכרך סביבות הדקל ומקשים עליהם שהרי לפי הסוגיא מין של זרעים בעינן ומתוך כך פירשו בו שהם עשבים שקרויין כן ודומים להם:

ובמרור ר"ל כלל כל העשבים המרים וגדולי המחברים פירשו בפירושי המשנה מין כוסברתא שהוא מר ביותר:

ויוצאין בהם בין לחים בין יבשים ופי' בגמ' דוקא בקלח וכמו שאמרו בסמוך שיוצאין בקלח שלהם ולימד שהקלח יוצאין בו אף ביבש שאי אפשר שלא יהא שם לחות אבל עלין לחין אין יבשים לא ומ"מ בכמושים מיהא יצא אבל לא כבושין ר"ל בחומץ ולא שלוקים ר"ל מבושלים הרבה עד שימוחו ולא אף במבושלים ר"ל מבושלין כדרך בישולן ולא שנימוחו:

ומצטרפין לכזית ר"ל שאם צירף כזית בין הרבה עשבים הואיל וכלם מרים הם הן מאותן שהוזכרו הן מכיוצא בהן אע"פ שאין שם כזית ממין אחד ואף טעם מרירותו של זה אינו דומה לשל זה וכן הדין למצה כזית שמחמשת המינין יצא:

ויוצאין בהם בדמאי ובמעשר [ראשון] שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו אבל לא בשכנגדן על הדרך שביארנו במצה שאע"פ שמעשר ירק דרבנן מ"מ הוה ליה מצוה הבאה בעבירה ובגמ' יתבאר שיוצאין במרור של מעשר שני בירושלם הואיל ויש בו צד פדיה כמו שביארנו למעלה במצה:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הם:

כסף מעשר שני אין לוקחין בו אלא מאכל אדם ושגידולו או גידולי גידוליו מן הארץ וירקות המרים עד שאינן ראויים לאכילה אינן ניקחות בכסף מעשר והחזרת הרי הוא ראוי לאכילה וניקחת בכסף מעשר וכן כל כיוצא בה משאר ירקות:

יש דברים בירקות שהם מין אחד אלא שאותו המין נפרד לצורות הרבה עד שנראין כשני מינין והם לפי שנוי הארצות ושנוי עבודת האדמה ומ"מ נקראים הם בשם אחד אלא שיש לאחד שם לווי וכל שהוא כיוצא בזה אינם כלאים זה בזה כיצד חזרת סתם וחזרת גלים והוא מין חזרת שנקרא כן על שעלים שבה עשויין כגלים או שהיא ממקום ששמו גלים וי"מ בה חזרת מדברית וכן עולשין סתם שהן עולשין של גנה עם עולשי שדה וכן כרישין וכרישי שדה כוסבר וכוסבר שדה חרדל וחרדל שדה דלעת המצרית והיא הראויה לתבשיל עם דלעת רמיצה והוא שהיו טומנין אותה ברמץ לבשלה שם מעט בעצמה קודם שיעשו ממנה תבשיל וכן כל כיוצא בזה בדברים אלו אינן כלאים זה בזה כמו שיתבאר במקומו: