מאירי על פסחים ז

מצות מילה בשמיני שנ' וביום השמיני ימול בשר ערלתו וכל היום כשר בה שכל שמצותו ביום כשר בה כל היום אלא שזריזין מקדימין למצות וכמו שנ' בעקדה וישכם אברהם בבקר ואף בדיקת חמץ אע"פ שאין איסורו אלא משש שעות ולמעלה מקדימין לבדיקתו כמו שביארנו ושמא תאמר נבדוק בארבעה עשר שחרית ודי לנו הקדימה בכך אין בני אדם מצויים בבתיהם ונמצאו מתרשלים ואפי' היה אדם בטל מ"מ אור הנר יפה לבדיקה כדי להכניסו לחורים ולסדקים ואין אור שלה שולטת ביום הא אדם בטל ובית אפל יראה מסוגיא זו שאפשר לבדוק בו ביום אלא שבתלמוד המערב אמרו בהדיא שאף בזו אסור שאף בבית אפל אין אור שלה נוהר ביום כבלילה והוא שאמרו שם מבואות האפלים מהו לבדקם בתחלה ביום מליהון דרבנין אמרין לא כמה דמנהר ביממא מנהר בליליא דאמר רב הונא כד הוינן ערקין בהלין בוטיתא בסדרא רבה היו מדליקין עלינו נרות בשעה שהיו כהים היינו יודעים שהוא יום כלומר לזמן קריאת שמע של שחרית בשעה שהיו מבהיקים היינו יודעים שהוא לילה כלומר לזמן קריאת שמע של ערבית ואף סוגיא זו אפשר לדחוק ולפרשה בדרך זה ומתוך כך עקר הבדיקה בלילה שמחרתו י"ד ואם חל י"ד בשבת בודקין אור שלשה עשר:

מעתה תלמיד הקובע עתים לתורתו והיה זמן קביעותו בכל לילה בתחלת הלילה והוא הקרוי כאן עידניה על דרך שאמרו במקום אחר והני מילי דלא קביע ליה עידניה בלילה זו מיהא ראוי לו לדחות את קביעותו ולא יתחיל בו שמא שמועה מושכתו ויבא לידי בטול מצוה ואצ"ל שכן בשאר מלאכות ויש מפרשים בפירוש לא ליפתח דוקא בתחלת מסכתא ומשום דכל התחלות קשות חשש שמא ימשך אחריה ואין זה כלום שכל שמועה ושמועה אדם נמשך אחריה וכל שכן התלמיד שהוא נהנה בה וכן פירשו בעדניה בדברים זרים ואל תחוש לדבריהם:

שכירות של קרקע תולדת מכירה היא ואינו נקנה אלא באחת מן הדרכים שהוא נקנה במכירה והם כסף ושטר וחזקה אבל מסירת מפתח אינו קונה בו כלל לא לענין מכירה ולא לענין שכירות מעתה המשכיר בית לחברו קודם י"ד לצורך דירת י"ד אם לא קנאו באחד מדרכים אלו אע"פ שהמפתח ביד השוכר אינו כלום שאין זה רשותו של שוכר ואף לענין טהרות אמרו מסר מפתחו לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת מפתח אבל אם כבר קנאו באחד מן הדרכים שהזכרנו הדבר תלוי לענין בדיקה במסירת מפתח שאם עד שלא חל י"ד מסר לו מפתח על השוכר לבדוק אע"פ שהחמץ של משכיר שהרי רשותו הוא הואיל וכבר קנאו ואין כאן שום עיכוב ליכנס שם שהרי מפתח מסר לו אבל אם לא מסר לו מפתח על המשכיר לבדוק הואיל והחמץ שלו שאע"פ שכבר קנאו השוכר הואיל וכניסתו מעוכבת ביד המשכיר מצות הבדיקה עליו:

ולענין דין הקנייה מיהא שכתבנו שאין מסירת מפתח כלום יש צדדים שמועלת והוא שאם בא לקנותו בחזקה והחזיק שלא בפני המוכר אינו כלום אא"כ אמר לו לך חזיק וקני ואם מסר לו מפתח הרי הוא כאומר לך חזיק וקני וחזקתו מועלת אף שלא בפניו כמו שביארנו בחמישי של קמא:

וכל שהבדיקה על השוכר יראה שהשוכר מבטל ואע"פ שאינו שלו שסתם הדברים שהמשכיר הקנהו לו אגב ביתו וי"א שבזו על המשכיר לבטל שאין זה מבטל מה שאינו שלו ואין נראה לי כן שאם התרת לו את הביעור לא תתיר לו את הביטול וכל שלא בטלו לא זה ולא זה יראה לי שאין אחד מהם עובר בבל יראה ובל ימצא זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו שאלו היה אחד מהם עובר לא היה מקום לשאלה זו שבודאי על העובר היה לבדוק אלא שאין אחד מהם בלאו זה והוא שאמר במכילתא בפרשת החדש יצא חמצו של ישראל ברשות נכרי אע"פ שיכול לבערו הואיל ואינו ברשותו וודאי הוא הדין אף ברשות ישראל שאין ההיתר משום דהוה ליה ברשות גוי אלא מפני שאינו ברשותו אלא דרבנן אחמור בהו ומכאן למדו גדולי הדור שישראל המפקיד חמצו לישראל הנפקד זקוק לבער וכן נראה ממעשה האמור בפרק זה באחד שהפקיד דיסיקיא מלאה חמץ אצל ר' יוחנן חקוקא וכן ראיתי שכתבו שאין אחד מהם חייב בביטול ואין נראה כן ולקצת גאונים ראיתי שדברים אלו כולם בסתם נאמרו אבל כל שהודיע המשכיר לשוכר שאינו בדוק ושתק לו וגמר את שכירותו על דעת כן על השוכר לבדוק ואף בלא מסירת מפתח שהרי קבל עליו בדיקתו ויחזר אחר המפתח או יבטל במקומו עד שיבא מפתח לידו ונראין הדברים:

ולענין מזוזה מיהא על השוכר לעשותה שמזוזה חובת הדר היא שהרי כתוב ביתך דרך ביאתך ואע"פ שנאמרה לקבעה בצד ימין דכי עקר איניש רגליה רגלא דימינא עקר ברישא מ"מ נכלל בה שכל שאין לו שם ביאה אינו חייב במזוזה ואפי' לא השכירה לשום אדם כמו שיתבאר במקומו:

המשכיר בית לחברו בי"ד ואין ידוע אם נבדק אם לאו אם המשכיר בכאן שואלו וסומך על דבריו ואם אינו בכאן הרי זה בחזקת בדוק בלא שום עדות שהכל חברים אצל בדיקה מפני שהכל זריזים בה והרי אמרו חכם שמת והניח מגורה מלאה פירות אפי' הם בני יומן ר"ל שנתמרחו היום הרי הם בחזקת מתוקנים אחר שהוציאם מן הכרי והכניסם באוצר שחזקה על חבר שלא יצא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ובדיקה מיהא הכל חברים בה אפי' היה המשכיר עם הארץ ואין מטריחין את השוכר לחזור ולבדוק היה מוחזק לנו שאינו בדוק כגון שיצאו הבעלים בדרך קודם זמן בדיקה ובאו עכשו בי"ד והשכירוהו ואמרו אשה או קטן או עבד כנעני שהוא כאשה אנו בדקנוהו הואיל ובדיקת חמץ דרבנן סומכין עליהם:

ולפי דרכך למדת שהעבדים והקטני' והנשים כשרים לבדוק את החמץ ובקטן מיהא דוקא בשיש לו דעת לבדוק שמא מתוך מה שכתבנו אתה גומר את הדין שכל שהיא מן התורה אין נאמנין עליו לא אשה ולא עבד ולא קטן שהרי לא אמרו כאן אלא הימנינהו רבנן בדרבנן ומ"מ צריך שתדע שאין הדבר מוחלט לומר כך אלא שיש מחלוקת בזה בין המפרשים ויש מהם נוטים לדעת זה עד שכתבו על ידי מעשה שאין סומכין על הנשים בדבר שהוחזק בו איסור תורה ומעתה אין נאמנות על ניקור בשר מן החלב ומן הגיד וכן בתקון הטבל וכמו שאמרו במסכת כתובות ע"ב ב' אלו יוצאות שלא בכתובה מאכילתו שאינו מעושר ושאינה קוצה לו חלה ומשמשתו נדה והקשו במעשר וחלה אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע ובמשמשתו נדה הוא מקשה אי דידע נפרוש אי דלא ידע נסמוך עלה דאמר רב יהודה מנין לנדה שסופרת לעצמה שנאמר וספרה לה אלמא דוקא בנדה הוא שסומך עליה משום דכתיב וספרה לה הא בשאר איסורין לא ומה שסומכין עליהן בבדיקת תולעים שבירקות הוא מפני שלא הוחזק בו איסור:

ויש נוטים לדעת אחרת לומר שבעבדים וקטנים הדין כן אבל נשים אף באיסור תורה נאמנות ולא הוצרכו לומר כאן הימנינהו רבנן בדרבנן אלא מפני עבדים וקטנים הא נשים נאמנות אף בשל תורה וממקום שבאו ר"ל אותה שבכתובות שהם מפרשים אף במעשר וחלה אי דלא ידע מנא ידע כלומר ויסמוך עליה ועוד שמאחר שהוא אומר מאכילתו שאינו מעושר אלמא שברשות היה סומך עליה ושראוי היה לו להאמין בה שאם לא כן מה טעם להפסד כתובתה והא איהו דאפסיד שלא היה לו לסמוך עליה ומה שהשיב שם מנא ידע עולה הוא לטעם אחד עם מה שאמר בנדה לסמוך עלה אלא שגלהו בהדיא בנדה מטעם וספרה לה והילכך נאמנת היא אף באיסור תורה בכל מקום שעד אחד נאמן בו וזהו באיסורין בכל מה שלא הוחזק בו איסור אבל כל שהוחזק בו איסור ואין בידו לתקנו אף עד אין נאמן בו כמו שיתבאר במס' יבמות פרק האשה רבה הא בכל שעד אחד נאמן בו אשה נאמנת בו ומה שאמרו במסכת נדה פרק סימן שכל לפני הפרק ולאחר הפרק נבדקות על פי נשים הא תוך הפרק אין נשים נאמנות בבדיקתן אלמא דוקא לאחר הפרק הוא שנאמנות מפני שיש שם חזקה דרבא הא תוך הפרק לא בזו כל שבענין שתי שערות דבר ערוה הוא ואין עד אחד נאמן וכל שעד אחד אין נאמן בו אף נשים אין נאמנות בו הא כל שעד אחד נאמן בו אשה נאמנת בו כגון עדות אשה שמת בעלה ושבויה שלא נטמאת ובשחיטה ואע"פ שהוחזק בה איסור הואיל ובידה לתקן ולא הוצרכו בנדה לטעם וספרה לה אלא מתוך שדמיה מצויים איתחזק איסורא הוא ואין בידה לתקן וראיה לדבר זה שהרי פסולי עדות דרבנן כנשים הם כמו שהתבאר בראשון של ראש השנה בענין סוחרי שביעית וכיוצא בהם כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הם אינם כשרים בו וא"ת שאין סומכין עליהם באיסור תורה היאך אמרו בבכורות החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות כלומר ונאמן עליהם בעדות וכן החשוד בדבר שפסקנו שם שאינו נאמן בשל עצמו אבל נאמן הוא על של חברו ומעיד בו עליו:

ויש כאן דעת שלישית לצרף עמהם את העבדים ממה שראו בשחיטה שאף עבדים כנשים ואף הם פירשו שמה שהוצרכו לומר כאן הימנינהו רבנן בדרבנן אף מתורת נשים ועבדים כן ומפני שיש בבדיקת חמץ טורח יתר בבדיקת וחורים וסדקים ושהדבר קרוב לטעות ולומר חמץ בחורין וסדקין מהיכא ומתוך כך אלמלא שבדיקתו מדרבנן לא היינו סומכין עליהם וכן מה שאמרו בעירובין נ"ח ב' על עבד ושפחה שנאמנין לומר עד כאן תחום שבת מפני שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל אלמא דוקא בדרבנן אף בזו מפני שמדידת תחומין טורח יתר וצריכה בקיאות בקידור ובריבוע והבלעה כמו שביארנו במקומו והם מצויות לטעות ולהעיד על פי המצויים לטעות הא כל שאין שם טורח יתר או יש שם טורח יתר אלא שאין מצויות לטעות בו הרבה והאיסור נודע להם בודאי אף בשל תורה נשים ועבדים נאמנים ומ"מ קטנים מיהא באיסור תורה לדברי הכל אין סומכין עליו:

ויש מכריעין לדעת אחרת לומר שכל שהוחזק בו איסור תורה אם אינו יכול להכחישה אינה נאמנת כגון בדיקת חמץ שאף אם מצא חמץ אין כאן הכחשה שאפשר שבדקה וחמץ לאחר כן בא או שלא בדקה יפה יפה ומתוך כך הוצרכנו בה לטעם הימנינהו רבנן בדרבנן אבל ניקור גיד וחלב הרי הכחשתה מצויה אם נשאר שם חלב וגיד וכן הפרשת חלה מתיראה שישאלנה היכן היא ולמי ניתנה ואם אמרה פלוני תקן לי אפשר להכחישה ואם שתאמר הלך למדינת הים אין הדבר מצוי:

ויש מכריעים לדעת אחרת שהאשה נאמנת באיסורין הרגילים כגון נקור בשר והפרשת חלה ומעשר ונדה אבל מה שאינו תדיר כגון בדיקת חמץ אלמלא שהוא מדרבנן אין נאמנות בו ושמא תאמר לכלהו תנאי ולכלהו אמוראי קטן מיהא בדרבנן נאמן וא"כ מהו שאמרו בכתובות כ"ח א' אלו נאמנים בגדלן על מה שראו בקטנן שדה זו בית הפרס הוא עד כאן היינו באים בשבת והעמידוה בבית הפרס דרבנן ובתחומין דרבנן והרי אף בקטנן ראוי לומר שנאמנין יראה לי שלא האמינוהו כאן אלא בדבר שעדותן לשעתו אבל במה שהוא ברחוק זמן כגון עד כאן היינו באין בשבת עם הגדולים וכיוצא בזה אין נאמנין בקטנן כך נראה לי ברור ויש מחלקין בין הגיע לחנוך ללא הגיע ומעמידין זו של כתובות בלא הגיע ואין הדברים נראין:

ובתלמוד המערב אמרו על סוגיא זו לית כאן נשים מתוך שהן עצלניות בודקות כל שהן ועקר הפירוש בו לית כאן נשים כלומר לא הוצרכנו להכשיר בדיקתן מטעם זה שמתוך שהם עצלניות בודקות כל שהן ר"ל עושות מלאכתן במתון ואינן טרודות בעסקים אחרים ובודקות כל שהן ר"ל בכל כחן יפה יפה על דרך מה שאמרו ג"כ למה לאור הנר מפני שהנר בודק כל שהוא וי"מ אותו בהפך ואין דבריהן כלום וכן יש גורסין כאן דאמרו בדיק ליה מאן דהו ואין גורסין בדיקיניה ומפרשין שכל לענין מעשה עצמן נאמנין אבל לענין עדות כל שהוחזק בו איסור תורה לא היו נאמנות ולענין בדיקה לא היינו מאמינים בהם אלמלא שהבדיקה מדרבנן ואע"פ שגדולי המפרשים כתבוה אין הדברים נראין ואף במסכת כתובות ע"ב א' אמרו באשה כגון דאמרה פלוני כהן תקן לי את הכרי ולמדת שהאשה נאמנת אף דרך עדות אא"כ שאלה ונמצאת שקרנית דאי לאו הכי אמאי תצא שלא בכתובה והרי לא היה לו להאמין בה ומה שכתבנו בשם תלמוד המערב סותר את הענין לגמרי ואף סוגיית הגמרא מעידה כדברינו ולענין בטול מיהא כתבו גדולי המפרשים שאע"פ שנאמנים בבדיקה בטול מיהא בעי ולי נראה שאף בבטול נאמנות הן שיעידו שהן בעצמן בטלו הן שיעידו שפלוני בטל בפניהם וכל שכן במקום שיכולות עכשו לבטל: