מאירי על פסחים ו

אע"פ שביארנו שכל שאין בו לשון גנאי אין מעקמין את הלשון כדי לספר בלשון כבוד כל שלשון של כבוד נופל יפה יותר מן האחר מעקמי' אותו ועל דרך זה הוזכר כאן בשני תלמידים שאחד מהם שאל מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה וחברו שאל מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה ושניהם לדבר אחד נתכונו אלא שזה שעקם את לשונו כוון יותר בדקדוק הלשון אע"פ שלא היה בזה לשון מגונה שהרי כשאדם אומר ומוסקין בטומאה הלשון מוכיח שצריך להשתדל בכך ויותר ראוי לומר ואין מוסקין בטהרה כלומר שאין המנהג לטרוח ולחזר אחר כלים טהורים למסיקה ומתוך כך נשתבח זה המעקם אע"פ שלא היה כאן לשון גנאי ומ"מ לענין תשובת השאלה הדבר ידוע שאין המשקה מכשיר את הפירות לקבל טומאה אא"כ נוח לו באותו משקה וכמו שאמרו יותן דומיא דכי יתן וא"כ בבצירה ר"ל בענבים פעמים שאדם בוצר בקופות מזופפות שאין היין הולך מהם לאבוד וכשהבעלים יודעים בכך דורכים מעט את הענבים לשם כדי שיחזיק הכלי הרבה ומשקה יוצא ואף הוא נוח לו בכך אחר שהוא בוצר לגת שהבוצר לאכילה ודאי אינו כן אלא בבוצר לגת ונמצא המשקה מכשיר את הענבים ומתוך כך צריך לכלים טהורים ואף בהולך לאיבוד מגזרת שמא יבצרנו בקופות מזופפות כמו שביארנו במסכת שבת אבל במסיקה ר"ל בזיתים הרי המשקה היוצא מהם אינו שוה כלום ומיחל בעלמא הוא ואינו מכשיר כלל ומתוך כך אין צריך לטרוח בה אחר כלים טהורים:

אע"פ שאין בודקין ביוחסין מן המזבח ולמעלה ר"ל שאם שמש אביו במזבח אין צריך לבדוק למעלה הימנו שאלמלא לא היה ראוי לכהונה לא היו מניחין אותו לשמש מ"מ כל שראינוהו בעל מדות מגונות ומנבל את פיו בלשון גנאי מהרהרין אחריו שמא לא נבדק יפה יפה וכל שכן כשמספר בלשון גנאי בדברים של קדש מעשה באחד שאמר בחלוק לחם הפנים הגיעני כזנב הלטאה ובדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול ר"ל פסול כהונה ויש אומרי' שחץ פסול ר"ל מחלל עצמו מתוך גבהות לב וגסות הרוח:

ראוי לאדם גם כן להזהר שלא יהא מזומן לבשורה של פורענות כגון מיתת אדם גדול וכיוצא בזה ואם שואלין אותו בכך רשאי לגמגם בדברים עד שיבינו הענין מתוך דבריו ולא שיאמרהו הוא להדיא ומה שנתגלגל כאן בענין אבל שאסור בנעילת הסנדל ובשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד ובמקצת היום שהוא ככולו כבר ביארנוה במסכת מועד קטן: