מאירי על פסחים נט

ומאחר שפסקנו שאחר זמנו מותר קדרות בפסח אל ישברו אלא משהא אותן לאחר זמנן ומבשל בהן בין מינן בין שאין מינן ומ"מ שמועת הקדרות אע"פ שזה הוא פסק שלה צריך שנעירך בביאורה מצד דברים שנתחדשו בה לקצת גאונים מתוך משא ומתן שעליה והוא שאמרו אמר רב קדרות בפסח ישברו ושמואל אמר אל ישברו אלא משהא להו לאחר זמנן ועביד בהו בין במינן בין שלא במינן ומ"מ שאלו לרב אמאי ישברו נשהינהו לאחר זמנן ולעביד בהו שלא במינן ותירץ גזירה דילמא אתי למעבד בהו במינן ולביאור הדברים רב נמשך לדעתו שהוא סובר כר' יהודה לאסור חמץ בלאחר זמן וכן סובר כמותו בענין איסורין שכל במינו במשהו כדעת ר' יהודה שאמר מין במינו לא בטיל ומתוך כך הוא אומר ישברו שאע"פ שאין עובר עליו בבל יראה ובל ימצא שאין חמץ הבלוע בדין זה ולא אף המעורב אא"כ יש בו כזית בכדי אכילת פרס מ"מ אסורה היא בהנאה אף לאחר הפסח והכשר אין כאן שהרי אינו יוצא מידי דפנו והקשו בה נשהינהו לאחר זמנן וניעביד בהו שלא במינן ושמא תאמר ואף שלא במינן מה הועלנו שמא יתן טעם בקדרה ואף לאחר זמנן נאסר לדעתו ואע"פ שהוא לפגם נותן טעם לפגם לכתחלה מיהא אסור לעשותו ותירצו משום דסתם קדרות משהו פלטי ומותר לבטל איסור משהו בלוע לכתחלה ואע"פ שמצינו בהם בנותן טעם וכמו שאמרו חולין צ"ז א' קדרה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם מ"מ בקדרות של חמץ מיהא אין אדם רגיל בתבשיל חמץ כל כך ויש לך לדון אם סתמן משהו פולטות ושמותר לבטלו בתוך זמנן אמאי לא וא"ת שאף במשהו בלוע ופגום אין מבטלין איסור לכתחלה אם כן אף לאחר זמנו כן וא"ת שבתוך זמנו אין מבטלין מגזרת בן יומו אבל אתה מתיר לאחר זמנו לבטלו לכתחלה מפני שאין לגזור בו משום בת יומא שהרי על כרחו עברו עליה שבעה ימים א"כ נתיר לאחר זמן אף במינו ונראה לדעתו שכל שאיסורו במשהו אין מבטלין משהו שלו לכתחלה אפי' בלוע ופגום גזרה פגום אטו שאינו פגום והילכך לדעתו כל בזמנו בין במינו בין שלא במינו ושלא בזמנו במינו אין מבטלין אותו לכתחלה אבל כל שבנותן טעם מבטלין משהו פגום שלו לכתחלה ומתוך כך לאחר זמנו ושלא במינו הואיל ובנותן טעם הוא וקדרה זו סתמא אינה פולטת אלא משהו מבטלין אותו לכתחלה שאין גוזרין משהו פגום אטו נותן טעם פגום:

ולפי דרכך למדת שהמשהו אף באיסורי משהו מן הדין היה לבטלו לכתחלה אחר שהוא פגום אלא שלא נאסר אלא מגזרת ביטול הפגום אטו שאינו פגום ולהוציא מדעת האומר שבאיסור משהו אין חלוק בין פגום לשאינו פגום הואיל ולאו בטעמא תליא מילתא ומתוך כך אוסרין בתוך זמנו בקדרה שבשל בה מטעם איסור משהו אפי' לא היה בן יומו שאין לדעתם חלוק באיסור משהו בין פגום לשאין פגום ואין זה כלום שאין משהו פגום באיסור משהו חמור מטעם פגום לנותני טעמים ולא עוד שאף נתינת טעם באיסורי משהו בדיעבד מותר באכילה ואפי' באיסורי הנאה שכל טעם פגום אינו קרוי איסור אלא עפרא בעלמא וכמו שלמדוה מנבלה ואמרו כל נבלה שאינה ראויה לגר אינה נבלה שכל שהוא פוגם יצא לו מתורת אוכל ואע"פ שבתלמוד המערב אמרו מלוגמא שהחמיצה בפסח ולבסוף נסרחה צריך לבער אין זה אלא שעדיין ראויה לענינה והוא לחמץ בה עיסות אחרות ומאחר שחל עליה איסור חמץ בפסח זה ועדיין היא ראויה להשתמש בה בדרך הנאתה לא נפקע תורת חמץ ממנה אבל נסרחה קודם הפסח לא חל עליה איסור חמץ הואיל ויצתה מתורת אוכל ולמדת עכשיו שכל נותן טעם פגום מותר בדיעבד אף באיסור משהו וא"כ אם בשלו בפסח בקדרה של חמץ אע"פ שאין בה ששים הואיל ואינה בת יומה מותר וכן למדת שבכל איסורי נותני טעמים מבטלין משהו שבהם ובלבד בבלוע ופגום ונמצא בביטול איסור צורך ג' דברים והם שלא יהא שם בכדי נתנת טעם ושיהא אותו משהו פגום ר"ל שאלו היה בו בנותן טעם היה פוגם ושיהא בלוע וכך הוא דעת גדולי קדמונינו:

ומ"מ קצת גדולי הדורות מוסיפין בה עוד רביעית והוא שיהא בשעת בליעתו היתר כגון חמץ וכגון קדרה שבשל בה בשר שאמרו לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם ומדקאמר בנותן טעם ודאי בבת יומא היא אלמא שאלו לא היתה בת יומא היה מותר לכתחלה מפני שכל שאינה בת יומה ודאי מדיחין אותה ואחר הדחה אין בו נתינת טעם והרי יש כאן בלוע ופגום והיתרא בלע ושאין בה נתינת טעם ומ"מ אני תמה לשיטתם מה ענין שההדחה ימעט שיעור של נתינת טעם באיסור בלוע אלא שלדעתי בזו אף בשאינה בת יומה לא יבשל בה לכתחלה שלא אמרוה אלא מפני שסתם קדרות משהו פולטות ואין זה אלא בחמץ כמו שכתבנו ובנמשכים לדבריהם ראיתי להם שכל קדרה שנפגמה בהיתר כגון קדרת בשר שעמדה יום אחד מותרת לכתחלה בהדחה לבשל בה חלב שהרי יש כאן משהו בלוע ופגום ובליעת היתר וכן הדחתה מונעת נתינת טעם ואף בחמץ בפסח היה ראוי לומר כן אלא משום חומרא דחמץ והם דברים זרים שאף אלו יש לחוש לנתינת טעם ומ"מ בהגעלה מיהא יראה לי להתיר אף בקדרה של חרס שזו ודאי עברה נתינת טעם ממנה ואף זו שכתבנו שאין מבטלין משהו פגום ובלוע לכתחלה אף בנותני טעמים אלא בשהבליעה מן ההיתר אינו כן לשיטתנו ואנו דנין כן אף בנבלעה באיסורין וכן הדברים נראין ואע"פ שהם מביאים ראיה ממה שאמרו בפרק כל הבשר קי"א ב' ההוא פינכא דהוה בי' ר' אמי דמלחו בה בשרא ותברה ולא התירו לבטל איסורו אע"פ שלדעתם למחרתה מיהא הוא משהו בלוע ופגום וא"כ אין הטעם אלא מפני שנבלעה באיסור אינו כן אלא מחשש נותן טעם שאין מבטלין אותו לכתחלה ונמצאנו מקילין במה שמחמירין ומחמירין במה שהקלו ויש מקשין לדבריהם מנותר למה צותה תורה בשבירה שהרי למחרתה יהא בלוע ופגום ובליעת היתר והדחתה מונעת נתינת טעם דלדידן מיהא איכא חשש נתינת טעם אלא לדבריהם הרי ההדחה מונעת ואינה קושיא דנותר צריך ביעור ומתוך כך צוה בשבירה שאין ביעורו אלא בכך ואם לא כן אף לדעתנו יש בו שאלה שהרי מה שאסרו בביטול איסור דברי סופרים הם אלא שאף לדבריהם אין בה קושיא:

ועוד ראיתי להם בסוף מסכת ע"ז שקדרה שבשל בה בשר ובשל בה אחריה דבר אחר בשול זה עולה לה במקום הגעלה ומותר לבשל בה חלב אף באותו היום לכתחלה וכן בחמץ אם בשלו בה לפני הפסח שלא ממין חמץ והיא קולא יתרה וכבר כתבנו דעתנו בה בסוף מסכת ע"ז:

ולענין ביאור השמועה נתיישבה קושייתנו וחזרנו לקושיית הגמרא שמאחר שכן אמאי ישברו נשהינהו לאחר זמנן ונעביד בהו שלא במינן גזירה דלמא אתי למיעבד בהו במינו שנמצא איסורו במשהו ואין בו בטול לכתחלה ואע"ג דגזרה לגזרה הוא שאף בטול משהו פגום לכתחלה אינו אלא מגזרת שאינו פגום בזו הועילה חומרתו של חמץ וכן שהדבר מצוי ביותר לבשל בקדרה פעמים במינו פעמים שלא במינו ואין אדם מצוי להזהר בכך:

ולענין פסק מיהא בקדרות הלכה כשמואל ואל ישברו אלא משהא אותן עד לאחר זמנן ומותרות בין במינן בין שלא במינן ולא הוצרכנו לביאור דבריו של רב אלא לדינין שנתחדשו לנו מהם על הדרך שביארנו:

קדרות אלו הואיל וכלי חרס אינו יוצא מידי דפנו אין להם הכשר שהרי הכשרן בליבון וטעונות היסק מבפנים או היסק מרובה כל כך מבחוץ עד שיתלבנו מבפנים וישיר קליפותיו בפניו שאף זה לדעת רוב מפרשים הסק מבפנים הוא וחכמים לא רצו לסמוך להתירו בהכשר זה שמא יחוס עליהם והוא שאמר חייס עלייהו דילמא פקען אלא שבדיעבד מיהא יראה שהוכשרו ולדעתנו חזרה בכבשן מיהא הותרה בה שאין בזה שום חשש בקיעה והוא שאמרו בזבחים צ"ו א' קדרות במקדש אמאי ישברו נהדרינהו לכבשונות ותירץ בה שאין עושים כבשונות בירושלם ואע"פ שהיו להם תנורים אף בתנורים כל שהסקן בהיסק הרגיל חייס עלייהו אבל כבשונות שהקדרות נעשות לשם אין שם חשש בקיעה וי"מ שאף חזרה בכבשן לא הותרה ומקדש שאני שאין שם טעם חייס עלייהו דילמא פקען שהכהנים זריזים הם או שהן של צבור ואין חסות לצבור ואין נראה כן שאם כן היה להם להניחם בתנורים או להסיקם מבפנים אלא שבכל מקום חוששין למסיק שיחוס עליהן ולא שאל בה אלא על חזרת כבשן מצד שאין שם חשש בקיעה כמו שכתבנו שהרי ממלאין אותו קדרות וסותמין פי התנור וטחין אותו וודאי אינו מוציאן עד שישתהו שיעור הראוי ובפסח מיהא חזרת כבשן הותרה אלא שהוא טורח גדול ונוח להם לקנות חדשות:

ויש לי בזו דרך אחרת לומר שהכל בדין חסות לכל יחיד ויחיד אפי' כבשונות והסק מבפנים וחזרת כבשן אחד הוא והוא הדין להנחה בתנור אלא שבמקדש אין טעם חסות וזה ששאל בה על חזרת כבשונות ולא על הסק מבפנים והנחה בתנור מפני שהיסק מבפנים טורח יתר ובהנחה בתנור מפני שאין דרך להחם תנור שלא לצורך וכשהוסק תנורו של כל אחד ואחד ממלאו מן הצריך לו ואינו חוזר ומסיקו להכשר קדרות ולפיכך שאל בה נהדרינהו לכבשונות ולא שאל בה היסק מבפנים שאין אדם רגיל לטרוח כל כך בשביל קדרה וכן הנחה בתנור אין אדם מסיק תנורו להכשר קדרה ושאל בה לחזרת כבשונות שהוא בא לפי תומו שהקדר הסיק כבשונו לצורך קדרות וזה יכול להבליעה עמהם ותירץ בה שאין עושין כבשונות בירושלם ותנור והיסק אין דרך בכך כמו שכתבנו הא אלו היו שם כבשונות או אם מ"מ הסיק להכשרם תנור או היסק מבפנים הוכשרו ואין טעם חסות מעכבם במקדש או שמא אף כל יחיד ויחיד בכל כיוצא באלו ר"ל בקדרת איסור אין בו טעם חסות הואיל וקודם הכשר לא היו ראויות לו כלל להשתמש בהן שאינם חשובות בעיניו לכלום אבל בפסח מכיון שראויות לו לאחר הפסח או אף בפסח בצונן חייס עלייהו מפני שחשובות הן בעיניו אחר שראויות לו בלא הכשר זה ומתוך כך יראה שקדרה של איסור דיה בהיסק מבפנים ואין לחוש לחייס עליהו דילמא פקען וכל שכן בזמנים הללו שהן מצויות ביותר ובדבר מועט שאין בהן חשש חסות:

אין לשין את העיסה בחלב ואם לש קונסין אותו לאסור לו את כל הפת אף לאכלה בפני עצמה מפני הרגל עברה שמא יבא לאכלה בבשר וכן אין טשין את התנור בשומן ואם טש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עברה שמא יבא לאכלו בגבינה וחלב ומ"מ אם הסיק את התנור אחר הטיחה אין בזה כלום שהרי ההסק העבירו אפי' בתנור של חרס שהתנור הסקו מבפנים הוא ואין חסות בקיעה במה שדרכו להסיק מבפנים הא אם לא הוסק הרי הטיחה בעין ונותנת טעם בפת עצמו ומ"מ היסק זה אין צורך בו להיסק גמור אלא להיסק מעט בכדי להבליע את הטיחה שמאחר שאין הטיחה בעין אין כאן אלא נותן טעם בר נותן טעם שהטיחה נותנת טעם בתנור והתנור בפת ואין זה נאסר עוד בחלב שנותן טעם בר נותן טעם מותר בבשר בחלב הואיל ושניהם היתר כמו שביארנו במקומו וי"מ שאפי' נתקנח ואין צריך היסק כלל ולא תפש בה לשון הסק אלא שאין דרך התנור בקנוח וכן ראיתיה לקצת חכמי הדור ומ"מ אנו אוסרין אף בנתקנח מפני שיש בתנור סדקים שאי אפשר להסיר השומן משם והפת מקבל טעם מהם ואם עשה סימן לעצמו בגריסין של פת זו עד שכשרואה את הפת הוא זכור שבחלב לשו או טש את התנור באליה הרי זה מותר והוא שכתבו גדולי הפוסקים בזו ואי שנינהו ועבדינהו כעין תורא שרי ר"ל קטנים כדמות עין השור והוא הדין לשינוי אחר כל שיש היכר בדבר: