מאירי על פסחים נז

מאחר שפסקנו בחמץ לאחר הפסח שלא נאסר אלא מתורת קנס וכל שאין שם קנס כגון חמץ של נכרי מותר לאחר הפסח אף באכילה אף חמץ של הקדש כן שהרי לא היה מי שיהא חייב לבערו שהרי הוא של אחרים ושל גבוה מעתה האוכל חמץ של הקדש במועד בשגגת הקדש מעל אע"פ שבאותה שעה אינו שוה כלום מ"מ מותר היה לאחר הפסח אפי' היה מזיד בחמץ שהרי אדם חייב כרת ומשלם ואין צריך לומר אם היה שוגג בין בהקדש בין בחמץ ומ"מ אם היה מזיד בהקדש אינו מביא קרבן מעילה שהרי אין מעילה במזיד אלא שלוקה ומשלם את הקרן ואע"פ שאין אדם לוקה ומשלם הקדש שאני או שמא בכדי מה שנהנה ויש פוסקין שמאחר שבשעה שאכלו אינו ממון שהרי אסור הוא בהנאה פטור אע"פ שסופו להיות ממון אין זה אלא דבר הגורם לממון ודבר הגורם לממון אינו ממון כמו שביארנו במקומו אלא שמ"מ אע"פ שהסוגיא מוכחת כן אפשר שאין זה דבר הגורם לממון לבד שהרי הוא בעצמו יותר לאחר הפסח:

המדליק את הגדיש בשבת פטור מן התשלומין שאין אדם מת ומשלם ואפי' במקום שאין מיתה כגון שלא התרו בו שכל שאלו התרו בו פטור [אף] לא התרו בו פטור אבל ביום הכפורים חייב שהרי אדם חייב כרת ומשלם כמו שכתבנו:

אין פודין את הקדשים להאכילם לכלבים כיצד בהמה של קדשים שנולד בה טרפות האוסרה באכילה והרי נמצא שאסורה למזבח אין פודין אותה שהרי אין פדיונה מתירה באכילה ואין אתה פודה אותה כדי להאכילה לכלבים לכשתמות אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים שנאמר בפסולי המוקדשין תזבח ואכלת ודרשו בו תזבח ולא גיזה ואכלת ולא לכלביך: