מאירי על פסחים לח

הספר והידים והאוכלין שנטמאו במשקין וכן הכלים שנטמאו במשקין כולן פוסלין את התרומה מגזרת שמנה עשר דבר וטבול יום מיהא אינו מהם אלא מן התורה וכבר ביארנו ענינים אלו בראשון של שבת:

רוק הנמצא באיזה מקום טמא מספק רוקו של זב ואפי' ברה"ר שהרי בחזקת טומאה הוא והנמצאים בירושלים בשוק העליון ששם היו מתקבצים כל הטמאים טמא בשאר מקומות באמצע הדרך טמא ובצדדים טהור שהפרושים מהלכים בצדי דרכים שלא ליגע בהם עמי הארץ וההפך ברגל שבאמצע טהור שטומאת עם הארץ ברגל טהרה היא ואפי' ראינו טמא עובר לשם ובצדדים טמא שהטמאים מתוך מיעוטם הולכים בצדי דרכים שלא לטמא את האחרים:

כלים הנמצאים בירושלים שביארנו שהם טהורים לא סוף דבר שנמצאו בדרך עלייה מן הטבילה אלא אף דרך ירידה והענין הוא שכל הטובלים היו יורדים בדרך אחד לבית הטבילה ועולים בדרך אחרת וכל שהם דרך ירידה היה לנו לומר שטמאים הם ורצה להטבילם ואעפ"כ טהורים ומ"מ אם מצאם מוקצים במבואות קטנים כמו שפנהו אדם לשם טמאים:

ספק טומאה ברשות הרבים טהור וברשות היחיד טמא במי שיש לו דעת לישאל ובמי שאין לו דעת לישאל כגון חרש שוטה וקטן טהור אא"כ יש שם חזקת טומאה כגון תינוק טמא שנמצא בצד העיסה שמטמא אותה מפני שדרכו לטפח וכל שאין בו דעת לישאל אלא שספק טומאתו באה על ידי מי שיש לו דעת לישאל כגון מחט זה שהזכרנו שאע"פ שאין במחט דעת לישאל אם נגע הסכין אם לאו מ"מ הרי אם נגע בו על ידי אדם נגע בו הרי הוא כיש בו דעת לישאל וברשות היחיד ספקו טמא שכל שיש באחד מהם דעת לישאל או למטמא או למיטמא בו והעזרה כולה הרי היא כרשות הרבים לענין ספק טומאה ובראשון של חולין יראה הפך הדברים שאמר מביא סכין ארוכה וכו' ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי כשרה הא ספק לא ואפשר שלרוחא דמלתא אמרה לכתחילה כמו שביארנו שם: