מאירי על פסחים רלב

כשמספר בגאולה שגאל את אבותינו ממצרים צריך לומר ואותנו הוציא משם כלומר שאף אנחנו היינו עדיין בכלל השעבוד אלמלא שאבותינו נגאלו:

כשבא לאמר עניני פסח ומצה ומרור צריך להגביה ויאמר מצה זו ומרור זה אבל פסח אינו צריך להגביה ולא עוד אלא שיזהר בכך שמא יאמרו בשר פסח הוא ונראה כאוכל קדשים בחוץ ויש נוהגים מזה להסיר משם הזרוע כשמגביהין את הסל בפתיחת ההגדה ואין צורך בכך שאותה הגבהה במקום עקירת שלחן הוא ולא דברו בכאן בהגבהה זו:

הסומא אף הוא חייב בהגדה וכן מוציא בה את האחרים ואע"פ שכתוב בה בעבור זה והסומא אינו יכול ליחד והיה לנו להוציאו מכלל זה וכמו שאמרו בענין סורר ומורה בננו זה ולא סומין כמו שהתבאר במקומו מ"מ הרי מצה ומרור לפניו ויכול ליטלם ולהגביהם: