מאירי על פסחים רלא

כבר ביארנו במשנה שחרוסת מצוה אלא שנחלקו בענין המצוה מהם שאמרו זכר לתפוח שמשימים אותו בחרוסת שהיו יושבות בשדות תחת התפוח כמו שאמרו בסוטה י"א ב' ומהם שאמרו זכר לטיט שהחרוסת דומה לו ומתוך כך אמרו צריך לקהוייה וצריך לסמוכי ר"ל ליתן בתוכו דברים שיש בהם קיוהא זכר לתפוח ולסמוכי ר"ל לעבותו זכר לטיט ופירשו הגאונים ז"ל שנותנין לתוכו תבלין זכר לתבן כגון קנמון וזנגבול שהם דומים לתבן וכך היו תגרי חרך שבירושלים אומרים באו וקחו לכם תבלין למצוה וענין תגרי חרך הוא שיש בחניות חלונות כעין פתחים שדרך בהם מניחים תבלין על שולחנות שבחוץ ביום זה מפני שיום ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה ומתוך שאין זו מלאכה גמורה ושיש במכירתם כבוד יום טוב הקלו בהם למכור באיזה שנוי ויש גורסין תגרי הדך על שם שהתבלין נידוכות מלשון או דכו במדוכה:

המשנה השלישית והיא מענין החלק השני ג"כ והוא שאמר מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי לפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מארמי אובד אבי עד שהוא גומר את כל הפרשה אמר הר"ם מתחיל בגנות הוא שיספר איך היינו קודם אברהם אבינו כופרים ועובדי עבודה זרה ומשתפין השם ית' ואת כל התלאה אשר מצאתנו במצרים ואחר כך גאלנו השם יתברך ודרש אותה הפרשה ידוע ומפורסם רבן גמליאל אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו פסח מצה ומרור פסח על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים מרורים על שם שמררו המצרים את חיי אבותינו במצרים מצה על שם שנגאלו לפיכך אנו חייבים להודות לשבח לפאר לרומם לגדל למי שעשה לנו את כל הנסים האלו והוציאנו מעבדות לחירות ונאמר לפניו הללויה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל עד היכן הוא אומר בית שמאי אומרים עד אם הבנים שמחה בית הלל אומרים עד חלמיש למעינו מים וחותם בגאולה ר' טרפון אומר אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור ואינו חותם ר' עקיבא אומר כן י"י אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו בשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים לכשיגיע דמם על קיר מזבחך לרצון ונודה לך שיר חדש על גאלתנו ועל פדות נפשינו ברוך אתה י"י גאל ישראל והלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי מזגו לו כוס שני ר"ל אחר טבול ראשון של שאר ירקות אחר הבאת מצה וחזרת כדי לקרות על זה ההגדה בעוד שמצה ומרור מונחים לפניו ומקצת ההלל:

וכאן ר"ל במזיגת כוס זה הבן שואל את אביו אם הוא חכם שהרי בזה עוקרין את השלחן ואם אין דעת בבן להרגיש בענין ולשאול אביו מלמדו ופי' בגמ' חכם בנו בנו שואלו ואם לאו אשתו שואלתו ואם לאו הוא שואל לעצמו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו' ואע"פ שתחלת השאלה בעקירת השולחן הוא מוסיף בשאלות לאמר לו שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ או מצה הלילה הזה כלו מצה שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור שבכל הלילות אין אנו מטבילין וכו' ופירשוה בגמ' בנוסח זה שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת קודם סעודה והלילה הזה שתי פעמים שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כלו צלי ופרשוה לדעת ר' יהודה בן בתירה שהיה אומר שאף החגיגה באה צלי ואין הלכה כמותו אלא במבושל כשאר שלמים ופי' בגמ' שבזמן הזה שאין פסח לא יזכיר מבושל צלי:

מתחיל בגנות ר"ל עבדים היינו כדי שיפרסם את העבדות להגיע ממנו לכבוד שחרורו ודרך צחות אמרו אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה עבדא דשבקיה מריה לחירות ויהב ליה דהבא וכספא מאי בעי איהו למעבד ליה אמר ליה בעי לאודויי ולשבוחי קמיה מיד פתח ואמר עבדים היינו וכן מתחיל אח"כ במתחלה עובדי עבודה זרה ומסיים בשבח שיצאנו משם ונתקרבנו לעבודת השם ית' בכמה מעלות טובות ודורש בפרשת ארמי אובד אבי עד שיגמור לדרוש כל הפרשה על הדרך הנדרש בה בספרי:

ר"ג אומר כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ר"ל שלא הפליג בספור זה בכדי הראוי אא"כ פירש טעמן של שלש אלו ואלו הן פסח מצה ומרור ויזכיר מקרא הראוי בהן בטעם כל אחת מהן פסח יפרש טעמו על שם שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים שנא' ואמרתם זבח פסח הוא לה' מצה על שם שנגאלו ושאירע להם מה שנאמר ויאפו את הבצק ופסח מצרים לא נהג אלא אותה הלילה ויום שלה ולא נאמרה שאר הפרשה אלא לדורות לזכירת אותם הענינים ושיאמר אחר זה שלפיכך אנו חייבין להודות וכו' למי שעשה וכו' ולהתחיל בהלל עד למעינו מים לדעת בית הלל שהלכה כמותו וחותם בגאולה ר"ל ברוך אשר גאלנו וכו' בלא חתימה ר' עקיבא אומר בחתימה והוא כן ה' אלהינו יגיענו וכו' ברוך אתה ה' גאל ישראל והלכה כר' עקיבא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם: