מאירי על פסחים רג

בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהן היום כבר ביארנו שלדעת ר' יהודה מפסיק ומקדש תחלה ואח"כ מברך על מזונו ואח"כ מברך המוציא וגומר מזונו ולדעת ר' יוסי אינו מפסיק כלל אלא גומר מזונו ואח"כ מברך על המזון ומקדש על כוס אחר ולמדת שזה שאמרו בברייתא זו ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך פירושה משתחשך עד שיגמור ואף במקצת ספרים מדויקים נמצא כן ומ"מ כבר ביארנו שאין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא שפורס מפה ומקדש אלא שמ"מ למדנו מברייתא זו שאם גמר סעודתו עם חשיכה ואינו צריך לחזור ולאכול או שגמר ברגע הסמוך לחשיכה ועד שהוא נוטל ידיו לברכה חשכה מברך ברכת המזון ואח"כ מקדש בכוס שני:

ובתוספתא אמרו על ברייתא זו ואומר של שבת בברכת המזון כמו שכתבנו למעלה וי"א שלא נאמרה אלא לשניהם ר"ל לר' יהודה ולר' יוסי שהדברים נראים דוקא בדרך זה שלר' יוסי כבר אכל משחשיכה ולר' יהודה כבר קדש וראוי להזכיר של שבת אבל כל שגמרו עם חשיכה שאין כאן לר' יוסי קדימת קידוש ולא אכילת שבת הדברים נראין שלא להזכיר בה של שבת והדברים ברורים שאע"פ שהברייתא אפשר לפרשה כן הדין מיהא אע"פ שגמר ולא חזר לאכול כך הוא הואיל ומ"מ בשעה שמברך שבת הוא אע"פ שהסעודה לא היתה בשבת ושאין הברכה באה אלא על המזון שכבר אכלו בחול וראיה לזה לדעתי שהרי שכח ולא התפלל בערב שבת מתפלל ערבית שתים של שבת אלמא הואיל ומ"מ שבת הוא מתפלל של שבת אף באותה שאינה אלא תשלומין של חול ואף כשבירך בשבת לאכילת חול מזכיר של שבת ובהפך ר"ל אם אכל בשבת וגמר עם חשכה אינו מזכיר של שבת אחר שבחול הוא מברך אע"פ שברכתו באה על סעודת שבת ואע"פ שבסעודת חתנים באלמון ואלמנה אין שם ברכת חתנים אלא יומא קמא ואנו נוהגים לברכה בלילה אף כשהיתה כל הסעודה בלילה ואין צריך לומר כשהתחילה ביום בזו נראה לי הטעם הואיל וכל שלשה ימים יש להם שייכות בשמחה מתורת חכמים וכן הדין בפורים למי שנמשך בסעודתו עד הלילה נהגו להזכיר פורים הואיל וחמשה עשר בדין פורים לבני כרכים הא בשאר סעודות שבערבי שבתות וימים טובים וראשי חדשים ומוצאיהם הכל הולך אחר שעת הברכה ולא אחר שעת הסעודה אפי' גמר מבעוד יום ושכח ולא בירך ונזכר משחשכה שחוזר למקומו ומברך צריך לברך כראוי לשעת הברכה ואין משגיחי' לשעת הסעודה ומ"מ כל שמברך בין השמשות נראה לי שדנין אותו אחר יום הקדשה ומזכיר מעין המאורע הן בכניסה הן ביציאה וכן נראה לי ברור: