מאירי על פסחים קצח

פרק עשירי בעזרת הצור:

ערבי פסחים וכו' כבר ביארנו בתחלת המסכתא על החלק הששי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר סדר ליל הפסח כלו ויצטרף בו דין אכילה בערב הפסח וכבר ידעת שענין הסדר כלו בנוי על ארבעה כוסות שנים קודם המזון ושנים לאחר המזון ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר דין אכילה בערבי פסחים ותכונת עמידתו בלילי הפסח ר"ל בענין הסבה והשני סדר שקודם המזון והשלישי סדר שלאחר המזון זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו הרבה ענינים ארוכי הדברים כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפי' מן התמחוי אמר הר"ם סמוך למנחה הוא שישאר מן היום יותר משתי שעות ומחצה זמניות לפי שהעת שיקרא מנחה הוא שישאר מן היום שתי שעות ומחצה ומפני זה חייבנו זה החיוב לפי שאכילת מצה בלילה הראשון חובה וראוי לאדם להרעיב עצמו כדי שיאכל מצה בתאבון וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו מן הלחם לבדו כי אין ברשותו לחם באותה שעה ואסור לנו לאכול מצה יום ארבעה עשר עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים וחייבנו לאכל בהסבה כדרך שהמלכים והגדולי' אוכלים עד שיהיה דרך חירות ותמחוי הוא התבשיל שמקבצים לצורך העניים מן הבתים ואסור לאכל אלא לאדם שהוא בתכלית העוני כמו שביארנו בסוף פאה:

אמר המאירי ערבי פסחים סמוך למנחה וכו' זה שהוא תופס לשון ערבי מפני שזה הפרק מקומו בסוף פסח שני וזה שכבר ביארנו בפתיחת החבור שזאת המסכתא ומסכת פסח שני היתה בחבור רבינו הקדוש מסכת אחת לבד ונקרא שמה מסכת פסחים אלא שבימי הגאונים חלקוה לשתים ולהיות ידיעת עניני זה הפרק הכרחית העתיקוהו ממקומו וסדרוהו בסוף זאת המסכתא ואמנם אמרו ערבי פסחים רומז אל שני הפסחים ר"ל פסח ראשון ופסח שני על שם שזה היה מונח בסוף הכל כמו שביארנו ואע"פ שפסח שני מצה וחמץ עמו בבית מ"מ מצותו שיאכל מצה בתאבון ומפני זה אמר ערבי פסחים סמוך למנחה ופי' בגמ' מנחה קטנה שהיא בתשע שעות ומחצה וסמוך לה הוא סוף שעה תשיעית שהוא תחלת שעה עשירית ולא סמוך למנחה גדולה שהוא זמן שחיטת הפסח שאין הטעם משום דילמא ממשיך ואתי לאימנועי מלמעבד פסח אלא משום מצה שלא יאכלנה על השובע ודיו בכך בסמוך למנחה קטנה ואע"פ שלענין מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים שאסורה מן המנחה ולמעלה פירשנוה בפרק מקום שנהגו על מנחה גדולה בזו מפני שהוא צריך להכנת שבת או להכנת יום טוב וצריך ריוח מרובה אבל לענין אכילת מצה לתיאבון דיו בסמוך למנחה קטנה ומשם ולמעלה לא יאכל אדם עד שתחשך אע"פ שהתפלל תפלת המנחה שאלו לא התפלל אף בחול אסור אלא אע"פ שהתפלל וטעם הדבר כדי שיאכל מצה בתאבון:

ויש שואלים ואף כשתפקיע אכילת מצה לתאבון האיך אפשר לו לאכול והלא חמץ ומצה אסורים לו חמץ מן הדין ומצה ממה שאמר בתלמוד המערב האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו וא"ת במיני תרגימא והלא בזה לא נאסר וכמו שאמרו אבל מטבל הוא במיני תרגימא כמו שיתבאר ותירצו שלא אמרו כבא על ארוסתו אלא במצה הראויה לצאת בה ידי חובתו הא מצה עשירה או בצקות של עכו"ם או של אורז ודוחן לא ובא לאסרם משום מצה לתיאבון והוא הדין אף במיני תרגימא ושלא לאכול מהם אכילה מרובה ושמא תאמר והלא אמרו הקמחים ובצקות של עכו"ם אדם ממלא כרסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה והרי מצה באחרונה על השובע היא ואלמא אתיאבון לא קפדינן זו שנויה במי שאין לו אלא כזית מצה משומרת וודאי צריך לאכלה לבסוף אבל כל שיש לו צריך גם כן שיאכלנה בתחלת סעודה לתיאבון:

ואפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר"ל שלא יאכל אלא בהסבה דרך חירות כדי שירמוז בה סימן לחירות וגאולה ויתעורר לשבח מי שגמלנו טובה בגאולה וחירות משעבוד קשה ומגונה:

ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין וכו' לשון יפחתו לו יש אומרים שהוא יוצא לשני והוא חוזר על גבאי צדקה מלשון אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפנדיון ר"ל שוה פנדיון כלומר לא יפחתו לו גבאי צדקה המחלקים לעניים בכדי צרכם אע"פ שבשאר ימים טובים יש להם לצמצם להם בכאן לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפי' היה עני הנוטל מן התמחוי שהוא עני שבעניים וכמו שאמרו מי שיש לו מזון סעודה אחת לא יטול מן התמחוי וי"מ אותו בודד כלומר שלא יהי' לו פחות מארבעה כוסות של יין ור"ל שצריך להשתדל בכל כחו עד שיהא לו יין כשיעור ארבע כוסות אפי' היה עני גמור:

וארבע כוסות אלו תקנת חכמים אחד לקידוש ואחד להגדה ואחד לברכת המזון ואחד לגמור את ההלל ואמרו בבראשית רבה ארבע כוסות אלו כנגד ארבע גאולות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והענין לומר שכל אחת גאולה בפני עצמה הראשון גאולת השעבוד והוא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ר"ל אותן העבודות הקשות שהיו משתעבדים בהם וגאולה שניה והצלתי אתכם מעבודתם ר"ל מכל שיעבוד אף משיעבוד הרגיל בכל מלכות והוא שיעבוד מסים וארנוניות וכיוצא בהם והשלישית וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כלומר שאף בשאר הגאולות אפשר להיותם עומדים ביניהם בשפלות ובבזוי אלא שהכה בשונאיהם ועשאם אדונים וזהו זרוע נטויה הרביעית שלקחם לו לעם קדוש ונתן לנו את תורתו והוא תכלית הכל ועליו נאמר ולקחתי:

ובירושלמי רמזו בהם כנגד ארבע כוסות שנאמרו בענין פרעה בפרשת שר המשקים והם וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו שענינם היה סבה לגאולת מצרים וכן פרשוהו כנגד ארבע מלכיות שנשתעבדו בישראל והם הנמשלים בדניאל לחיות רעות ורמז להשקותם ארבע כוסות קח את כוס [היין] החימה [ירמי' כ"ה ט"ו] כוס זהב בבל ביד ה' [ירמי' נ"א ז'] ורוח זלעפות מנת כוסם [תהלים י"א ז'] כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך שמריה ימצו ישתו וכו' [שם ע"ה ט'] ועל רמז דבר זה תקנו בכוס רביעי שפוך חמתך על הגוים וכו' ויש מפרשים בו על שם שאנו רגילים להודות ולהכיר טובה למי שגמלנו עד שאחר אכילה אנו מודים ומברכים ואותם שאוכלים אותנו בכל פה דורסים ואוכלים ואין בפיהם שבח לשם והם שנאמר עליהם אוכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו ועל זה נהגו לומר שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו רמז לאמרו על אכילתם ה' לא קראו ואמרו עוד בתלמוד המערב וכנגדם עתיד הקב"ה להשקות לישראל ארבע כוסות של נחמה ה' מנת חלקי וכוסי כוסי רויה כוס ישועות אשא תרין כלומר שמלת ישועות משמע תרין ואפשר שלא נזכרו אלא שלש לרמז גאולה שלישית עד שיהא בהם רמז לגאולה משלש גליות:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

כבר ביארנו באיסור זה של אכילה מתחלת שעה עשירית ולמעלה שלא נאמרה אלא מטעם אכילת מצה לתיאבון ולמדנו ששאר ערבי ימים טובים וערבי שבתות אין להם סרך באיסור זה אלא אוכל אף משעה זו ולמעלה ולא סוף דבר שלא נאסר משעה הסמוכה למנחה אלא שיהא מיהא נאסר מגוף המנחה ולמעלה אלא אפי' מן המנחה ולמעלה מותר ואפי' לכתחלה אוכל והולך עד שתחשך אף להתחלת אכילה אלא שמכוער הדבר:

למדת שלענין התחלת אכילה יש הפרש בין ערבי פסחים לשאר ערבי ימים טובים וערבי שבתות אבל לענין הפסק אכילה ר"ל אם התחיל בערב הפסח מקודם תשע שעות והגיעה המנחה או שקדש היום ולא גמר סעודתו ובערבי שבתות וימים טובים שהתחיל מקודם שקדש היום וקדש עליו היום ולא גמר סעודתו וכן בערב הפסח שעבר והתחיל לאחר תשע שעות וקדש היום על איזה צד מפסיק בכל אלו ועל איזה צד אינו מפסיק יש בו קצת מחלוקת בין המפרשים:

וענין מחלקתם תלוי בביאור סוגיא זו והוא שר' יהודה ור' יוסי נחלקו בהתחלת אכילה ובהפסק אכילה שבהתחלת אכילה דעת ר' יהודה שאף בערבי שבתות וערבי ימים טובים אסורה ואף מסמוך למנחה ולמעלה ר"ל מתשע שעות ולמעלה כדין ערב פסח לדעת ברייתא אחרונה הנזכרת בסוגיא זו ולדעת הראשונה מן המנחה ולמעלה ור' יוסי סובר בכולם להתחיל עד שתחשך חוץ מערבי פסחים משום חיבת מצה והלכה כר' יוסי כמו שכתבנו: