מאירי על פסחים קצא

פסח מצרים לא מצינו מזבח שנאמר שעליו היו אימורין קרבים ויראה מכאן שצלאום בשפוד ושרפום לשם גבוה וזהו שאמרו שלשה מזבחות היו שם להזאת הדם משקוף אחד ושתי מזוזות אלמא דוקא להזאה הי' שם מזבח ולא לאימורין:

וזה שביארנו שמקחו הי' מבעשור אנו רגילים לפרש שלא להקדים ולא לאחר ומ"מ במכילתא שנינו אין לי אלא בעשור בי"ד מנין אמרת קו"ח מה עשור שאינו כשר לשחיטה כשר ללקיחה י"ד שכשר לשחיטה אינו דין שכשר ללקיחה י"ג מנין אמרת קו"ח ומה עשור שאינו קרוב לשחיטה כשר ללקיחה י"ג שקרוב לשחיטה אינו דין שכשר ללקיחה וכן הדין לי"א וי"ב שקרובים לשחיטה יותר מעשור ומתוך כך פירשו גדולי קדמונינו מקחו מבעשור שלא להקדים אבל לאחר רשאין עד י"ד ויתכן זה על הטעם שביארנו בחבור התשובה בענין הלקיחה בעשור ומ"מ קשה לפרש שהרי בסוגיא זו למדו מזה על התמידין שטעונין ביקור קודם שחיטה ארבעה ימים ואפשר שטעון שיבקרו בעדר שנותן עיניו בו אבל אינו צריך ליקח עד יום י"ד ותמידין מיהא אין פוחתין מששה טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים ושיהיו מבוקרים ארבעה ימים קודם הקרבה ואעפ"כ חוזרין ומבקרין אותם בשעת שחיטה ופסח שני אף הוא כראשון לענין בקור ושניהם אין נאכלים אלא עד חצות וערל ומשומד לע"ז אסורים בשניהם אפי' גר תושב או שכיר והמאכילם עובר בלאו אלא שאינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות אבל מצה ומרור מאכילין אותם לערל ולגר תושב ושכיר אבל המשומד אסור בהם וכן בתרומה שהשמדות פוסלת בתרומה וכן הערל וכבר ביארנו שמילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלשחוט את הפסח ומלאכול אבל אינה מעכבת בתרומה וכן ביארנו שאין מלקין בשבירת עצם אלא בטהור אבל לא בפסח הבא בטומאה וכל שכן שהפסול אין בו משום שבירת עצם:

זה שביארנו שמילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלשחוט תדע שכך היא מעכבתו מלאכול שנאמר ומלת אותו אז יאכל בו כלומר שאם קנה עבד אחר ששחט את הפסח הרי הוא מעכבו מלאכול עד שימול וכן אם הי' לו בן שלא הגיע זמנו למול בשעת שחיטה ואחר השחיטה הגיע זמנו כגון שהי' טומטום ונקרע ונמצא זכר או שהי' חולה והבריא הרי זה מעכבו מאכילה וכל ששחט קודם מילתם אין הפסח פסול והתבאר בברייתא שאף טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו שהטבילה באמה לשפחות כמילה בעבד ומ"מ ביבמות התבאר שהקטן אין מילת עבדיו וטבילת אמהותיו מעכבתו שלא לימנות על הפסח שנאמר וכל עבד איש להוציא את הקטן: