מאירי על פסחים קעב

כל שהוא תלמיד חכם מפורסם ובעל שם ויודע שהוא ניכר לרוב מקומות מהלכו לשמע אזן כששואלין לו באיזה מקום שנכנס שם מה שמו אין יוהרא אצלו להזכיר את שמו במלת רב או ר' וכן כל אדם הנכנס במקום ורצה בעל הבית לכבדו אם להסב בכבוד כגון שבני הבית מסובין בקרקע או בספסל והוא אומר לו להסב על המטה וכיוצא באלו מקבל ואינו נמנע כך אמרו בדרך ארץ כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה ואין גורסין בה חוץ מצא אלא שבקצת ספרים נמצא כן ודרך הגהת ליצנים נשתבשו בה הספרים ואם נתנו לו כוס לשתות אם בעל הבית או אחד מגדולי הבית נותנין לו מקבלו מיד בלא שום סירוב שאין מסרבין לגדול אבל אם נתנו לו עבד או שפחה או קטן מסרב תחלה עד שיפצר בו וכששותה אינו צריך להחזיר פניו לשתות שלא בפניהם שאין הבושת בדברים אלו מדה משובחת אלא לכלה וכיוצא בה ואינו שותה דרך גרגרנות כלו בבת אחת ולא דרך גסות הרוח להפסיק בו הרבה פעמים אלא מפסיק בו פעם אחת וחוזר ומסיים בשתייתו והוא שאמרו בשותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן שנים דרך ארץ שלשה מגסי רוח ומ"מ אם היה הכוס מועט בשיעורו רשאי לשתותו בבת אחת דרך צחות אמרו בר' ישמעאל ששתהו בבת אחת ושאלו לו לא סבר לה מר השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן והשיבם דרך צחות לא אמרו בכוסך מועט ויינך מתוק ר"ל ערב וכרסי מרובה:

בסוגיא זו נאמר שבני חבורה נכנסין שלשה שלשה ויוצאים באחד אחד ונאמר עליה והוא דעלו בעדנא דרגילי למיעל והוא דרגש בהו דיאלא וכן שאין נותנין דמים ודבר זה גאוני ספרד פרשו שבקרבן הפסח נאמרה וענין הדברים הוא שכל שהיו בני החבורה מרובים היו רגילים להיות שמש הממונה לשמש את החבורה הולך בשבילם ואם היו קצתם שוהים לבא כל שנכנסו מהם שלשה בשעה שדרך בני אדם נכנסין לאכול הפסחים ולא שהקדימו יותר מדאי וכן שכבר חזר השמש המעוררם שיבאו ולא באו יכולים אותם השלשה להתחיל ולאכול כל שבעם ואין ממתינים לשאר ואם אכלו הכל אין משלמין להם כלום אלא שמ"מ נראה לי לשיטה זו שצריכין על כל פנים להשאיר להם כזית לכל אחד אבל כל שהמקדימין פחות משלשה צריכין להמתין את השלישי ומ"מ כל שבאו כלם ואכלו קצתם אין צריכין להמתין האחד את חברו אפילו גמר אחד לבדו מלאכול אינו צריך להמתין לאחרים אלא הולך לו וחוזר לברכת המזון ולהלל ואף גדולי המחברים כתבוה בשיטה זו ונראין הדברים מצד דבר הלמד מענינו ומ"מ גדולי המפרשים מוחים בה מפני שנראה כשתי חבורות ומפרשים אותה כשיטת גדולי הרבנים שלא בפסח נאמרה אלא בשאר ימות השנה בחבורה שנזדמנה בפונדק או שנתחברו לאיזו סיבה ושוכרין להם שמש לסדר להם עניני מאכלם והשקאתם ואמר שכל שבאו שלשה מהם צריך השמש ליכנס ולשמשם ואינו יכול לימנע שלא ליזקק להם עד שיבאו כלם ולא יצטרך להם לשמש כמה פעמים אלא משמש את אלו ודוקא כשבאו אלו השלשה בשעה הראויה ולא הקדימו ביותר מדאי וכן מאחר שהשמש והוא הנקרא דיאלא מרגיש בהם שאין רוצין להתאחר יותר מדאי להמתין את האחרים הא פחות משלשה אינו זקוק להם לשמשם אחר שאין ראוים לזימון וזו של יוצאין אחד אחד פרשו בה שאם אחר אכילה נמשך אחד או שנים לאכול יש לו להמתין להם ולשמשם אע"פ שכל השאר השלימו אכילתם שכן דרך האוכלים אחד מאריך ואחר מקצר ואין המאריכים צריכים ליתן לשמש דמים יותר מן האחרים ולא להוסיף לו שכך הוא התנאי מן הסתם:

ונשלם הפרק תהלה לאל: