מאירי על פסחים קנא

מעתה זה שאמרו במשנתנו נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו יטול את מקומו פירושה (בהשחרס) [בשהחרס] חם שאם היה צונן היה אף הרוטב הנופל עליו נידון כצונן וכן מה שאמרו נטף מרוטבו על הסלת יקמוץ את מקומו פירושה גם כן כשהסלת חם ומתוך כך דינם בנטילת מקום המגע ואע"פ שנגע בחרסו של תנור פירושו גם כן בשקרקע התנור חם ואעפ"כ דיה בקלפה בזו חרס התנור אין בו איסור מצד עצמו אלא שהוא אוסרו מצד שעושהו צלי מהמת דבר אחר ושערו חכמים שחרסו של תנור בנגיעה לבד אינה צולה אלא בכדי קלופה לבד אבל בשר בבשר אי אפשר לבשר חם בלא רוטב והרוטב נכנס בעומק אפילו בנגיעה ומה שאמרו בסכו שמן של תרומה שדיו בקליפה אע"פ שהשמן שהוא צונן נוגע בכבש שהוא חם ונמצא הכבש תחתון אצל השמן והיה לנו לדונו כחם בחם בזו הואיל וסיכה אינה אלא משהו בעלמא שערו חכמים שאינו נכנס אלא בכדי קליפה:

דברים אלו כלם בששניהם יבשים אבל אם היה אחד מהם לח ואחד מהם יבש ונפל היבש לתוך הלח או הלח על היבש זו היא שנחלקו עליה רב ושמואל בסוגיא זו:

ולענין פסק אם היה חם לתוך חם הכל אסור אא"כ יש בו ששים שהלח נכנס הרבה ביבש ואם צונן בצונן הכל מותר ומדיח את היבש היה אחד חם ואחד צונן אם התחתון חם הכל אסור ואם העליון חם והתחתון צונן טעון קליפה:

שמא תאמר היאך אתה מפריש בין ששתיהן יבשות לאחת לחה ואחת יבשה והלא מחלקתם של רב ושמואל באחד לה ואחד יבש הוא כמו שאמר חם לתוך [צונן וצונן לתוך] חם שנראה שהיבש נפל לתוך הלח או הלח במרחשת שהיבש בתוכה והביאו עליה זו של נטף מרוטבו על החרס שדיו בנטילת מקום אין זה כלום שמ"מ אם נגע בכלו הכל אסור הא יבש ביבש אף זה על גב זה לא נאסר כלו אלא שצריך נטילת מקום ולא שיהא מותר בקליפה לבד ומה שביארנו במקומו בשוחט בסכין של גוים שדיו בקליפה אע"פ שבית השחיטה רותח ואע"פ שבית השחיטה תחתון הוא זו אינה אלא מפני שבית השחיטה אינו רותח בכדי להבליע אלא עם צירוף דחק הסכין כמו שביארנו במקומו:

ממה שכתבנו למדת שבשר חם שנפל לתוך חלב חם או אף בשר צונן שנפל לתוך חלב חם הכל אסור ר"ל הבשר והחלב בשר חם לתוך חלב צונן קולף את הבשר והחלב מותר שאין החלב התחתון מקבל חום העליון בכדי שיהא בולע כלום אדרבה מקרר הוא את העליון אלא שהעליון עד שהוא שוהה להתקרר בולע מעט מתחתונו וטעון קליפה ודוקא בחום הראוי להפליט והוא שהיד סולדת בו אבל בפחות מכן לא וכן אם היה החלב רותח ונפל הבשר לתוכו כל שהוא רותח רתיחה גמורה י"א שאין החלב נאסר וכמו שאמרו בפרק כל הבשר ק"ח ב' בכזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת מיבלע בלע מפלט לא פליט ומ"מ אם שהה שם אסור שכך אמרו שם סוף סוף כי ניח הדר פליט ומ"מ יש מפרשים בזו שאמרו מיפלט לא פליט שאינו פולט מה שבלע מן החלב עד שיהא נדון כבשר בחלב ויהא אוסר כל החלב במשהו לדעת הפוסק מין במינו לא בטיל אבל מגופו ודאי פולט ואינו אוסר את החלב הואיל ויש בו ששים וכן יש בה סברות אחרות יתבארו במקומה בע"ה ואף בשר צונן לתוך חלב חם שאסור יש אומרין שהחלב מותר שדיו לחלב שיבליעהו לא שיפלטהו וכן נמצא מוגה מכתיבת גדולי המפרשים בספריהם ולא יראה כן אלא הכל אסור וכן הסכימו בה גדולי הדורות:

המליח כל שאינו נאכל מחמת מלחו על הדרך שפרשנו בפרק גיד הנשה הרי הוא כרותח של צלי ר"ל שהוא מפליט כחום של צלי אבל לא כחום של בשול מעתה חתיכת בשר או עוף שנפל לתוך כותח שיש בו חלב והוא הנקרא כמכא ויש בו מלח אלא שהוא נאכל עם מלחו הרי דין הכמכא כצונן ואם הבשר צונן הרי הוא צונן בצונן ואם הוא חם הרי זה חם לתוך צונן וטעון קליפה וזה שאמרו בסוגיא זו חי וצלי אין הכונה אלא צונן וחם שהחי נזכר בענין צונן והצלי נזכר בענין חם ובשניהם דברו בהווה שאין הדבר תלוי בחי ובצלי אלא בחם ובצונן וי"מ שאף בצלי צונן כן ומצד רכותו וצלי דוקא קאמר ולא נראו דבריהם אע"פ שגדולי עולם אמרום ושגדולי המפרשים וגדולי הדורות נסכמו בה ואם היה בבשר בקעים או שמתובל בתבלין הבשר אסור אע"פ שהוא צונן מפני שהוא בולע הרבה מן החלב ויש אומרים שלא נאמר כן אלא כשהבשר חם אע"פ שהחלב שהוא תחתון צונן שהבקע או התבול עושהו כשניהם חמים הא אלו לא היה הכמכא נאכל מחמת מלחו הרי הוא כחם בחם ונאסרו שניהם וכבר ביארנו עקרי דינין אלו בפרק כל הבשר:

חתיכת איסור ושל היתר שכבש את שתיהן בחומץ הרי הכבישה כבשול ונאסר הכל אא"כ יש בו ששים ויש חולקין לומר שאין החומץ מפליט כמו שהתבאר ולדעתם זה שאמרו הכבוש כמבושל אין הלכה כן ואין דבריהם נראין: