מאירי על פסחים קמח

הלב מתוך שיש בו דם כנוס שמתקבץ בתוכו בשעת שחיטה מצד שהבהמה מתאנחת והלב מושך מן הדם שחוצה לו ומתמלא הימנו אין דם זה הכנוס בתוכו יוצא במליחה ומתוך כך קורעו קודם מליחתו ומוציא את דמו ואח"כ מולחו להוציא הדם הנבלע בו כשאר האיברים ומותר אף בקדרה לא קרעו קורעו אחר מליחתו להוציא הדם הכנוס ודיו ואינו צריך מליחה פעם אחרת שאפי' תאמר שבלע מן הדם הכנוס אף הוא פולטו בכח המליחה כבולעו כך פולטו ולא עוד אלא שיש כאן טעם אחר לומר שמתוך שהוא חלק אינו בולע מדם שבתוכו אע"פ שהוא פולט את שלו ולטעם זה אפילו נתבשל בקדרה לאחר מליחתו בלא קריעה קורעו לאחר בישולו ומותר אחר שנמלח הא אלו נתבשל בלא מליחה אוסרין אותו מצד הדם הנבלע בו כשאר האיברים ומשערין בכלו ונמצאת מרויח בטעם זה שאלו לא באת אלא מטעם כבולעו כך פולטו היית אוסרו לקדרה ולא היה מתירו מאותו טעם אלא בצלי:

ולענין ביאור זה שבא לסייעו ממנה לטעם כבולעו כך פולטו אתה צריך לפרש קורעו לאחר בשולו דוקא בצלי וכדכתיב ויבשלו את הפסח שפירושו בצלי עד שתירץ לו שאני לב דשיע ואף בקדרה כן על הדרך שכתבנו ומ"מ יש חולקים שלא לפסוק כתירוץ זה ר"ל שאני לב דשיע מפני שלא בא אלא לדעת המחזר לאסור במוליאתא ומאחר שפסקנו שמוליאתא מותרת אף תירוץ זה נדחה ולא נאמר קורעו לאחר בישולו אלא לצלי אבל לקדרה אוסר אף במליחה כל שלא קרעו אלא שרוב פוסקים כתבו שהתירוץ אע"פ שאין אנו צריכים לו בסוגיא זו מ"מ אמתי הוא מצד עצמו ואף לקדרה מותר בדיעבד ואף הלשון מוכיח כן ר"ל לאחר בישולו וסתם בישול בקדרה משמע אלא שיש לפקפק באיסורו אם הוא נמצא מבוקע בקעים בקעים שמא יצא ממנו דרך הבקע ולמדת שקריעת הלב צלי וקדרה שוים בה להצריך בהם קריעה לכתחילה קודם צליה ובשול ואם לא קרעו [יש] להכשירם בקריעה שאחריהם וכן עיקר:

עוף או שאר בשר שלא נמלח ולא צלאו ולא בשלו בקדרה אלא שעשה לו דפנות של בצק וטפלו לתוכן והניחן בתנור ונאפית שם כאלו שבני אדם קורין בלשון לעז שלנו פאנאדאש יש צדדין שהוא נדון כצלי ומותר ויש צדדין שהוא נדון כקדרה ואסור וכיצד הוא הדין אם היה בצק זה של סלת מותר בין הבשר בין הלחם ואפילו האדים הבצק מבחוץ או מבפנים או בחלק פנימי שבו כשאדם שוברו או חותכו שאין דנין אותו באדמומית של דם אלא מיחל בעלמא שהסלת מתוך שאינו דק ולא נטחן כל כך אין חלקיו מתדבקין כל כך והרי הוא כחלול והדם יוצא וכן הדין בכל קמח גס או מורסן וכיוצא באלו היה הקמח דק ומנופה אסור הכל אפילו לא האדים הבצק שמתוך שחלקיו מתדבקים הרבה אין הדם יכול לצאת ונשאר קצתו עם הבשר או העוף וקצתו נבלע בבצק ומתוך כך הכל אסור אלא שמ"מ אם ראו את הבצק לבן הרבה על תכלית מה שאפשר לו בלובן מותר שקמחים אלו הלבנים ביותר רכים הם והדם יוצא על כל פנים שאר קמחים שאינם לא גסים הרבה ולא דקים הרבה ולא לבנים ביותר הדבר תלוי בהאדמת הבצק אם ראו אותו שהאדים אסור שבודאי אדמומית דם הוא שלא יצא לגמרי ומאחר שלא יצא אף הוא נשאר קצתו ונאסר אף העוף שבפנים ואם לא האדים כבר יצא ומותר הכל וי"מ בלבן ביותר שהתרנו שנאפית העיסה הרבה שמתוך רוב אפייתה ודאי יצא וכן יראה לי שאם נתבקעה העיסה עד שראוה טופחת בלחות שבתוכה מותר ויש פוסקים להתיר בכלם את הבשר שבפנים וכשאסרו לא אסרו אלא בבצק ואף לשון הסוגיא מוכיח כן אלא שעיקר הדברים לדון את הדברים בין על הבשר בין על הבצק הן להיתר הן לאיסור והדבר ברור שהאוסר בצלי אא"כ במליחה מועטת מפרש את זו במליחה מועטת ולשיטתנו אין צורך בכך:

אומצא דאסמיק ענינו בשר שהאדים בסבת דם שנצרר בו מחמת מכה או מחמת סבה אחרת ואין כח במלח להוציאו אא"כ על ידי פתח וחתך ומתוך כך כל שלקדרה צריך חתיכה ומליחה ולצלי אינו צריך כלום לשיטתנו אלא שלשיטת קצת מפרשים צריך מליחה מועטת כשאר צלי הניחו על גבי גחלים דינו כצלי שאין אומרים הגחלים צומתים את הדם אדרבה שואבין אותו כדין שאר צלי ופי' גדולי הדור שאפילו לא הלך אדמימות שבו כשר שאינו אלא לחות של שומן בעלמא:

דין התלמוד שהנחת הבשר בחומץ או חליטתו ברותחין מפליטין את הדם אלא שהגאונים גדרו בדבר זה מפני שאין אנו בקיאים איזה חומץ ואיזה רתיחה מועילין בכך מ"מ לדין התלמוד בשר זה שהאדים מחמת דם הצרור בתוכו אין חליטה או הנחה בחומץ מועלת בו כלל שמכיון שנצרר הדם הרי הוא כדם שפרש וצריך קריעה או חתיכה על כל פנים ואם הניחו בחומץ הוא והחומץ אסורין שאי אפשר שלא פלט בו מעט וצריך לחזור ולמלוח ויש לו תקנה בכך לדעת גדולי המחברים וגדולי המגיהים כתבו שאף מליחה אינה מועלת בו שמאחר שחלטו ולא הוכשר שוב אין לו הכשר ואין נראה כן ובשר אחר שלא האדים מחמת מכה הוא מותר והחומץ אסור שהרי הדם יצא לתוכו הא נחלט שרי הוא לדעת האומר חלא מצמית צמית כלומר שמונע את הדם מלהתפזר ומלפרוש ובהאדים מיהא אינו יכול לו כל כך אחר שהדם כנוס ואנו כבר כתבנו במקומו שהוא מפליט:

החומץ שחלט בו את הבשר פעם אחת לא יחלוט בו בשר אחר שכבר תשש כח החומץ ואינו יכול להפליט ואף לכשתאמר שהחומץ החלוש מעקרו מפליט מ"מ אותו חומץ כחו שמור בתוכו מה שאין כן בחומץ זה שכבר נתפזר כחו והלך לו:

יש גורסין בסוגיא זו אסמיק חליה אסור ומפרשים אותה באומצא דאסמיק שצלאו שהוא מותר ואמר שהמיחל היוצא ממנו מיהא אסור אף לאחר שהגיע לכדי צלייה שמתוך שהדם כנוס אי אפשר שלא יהא שם דם עדיין אבל לא הסמיק מותר הואיל והגיע לשיעור צלייה שמכאן ואילך שומן בעלמא הוא ואע"פ שלענין פסק ראוי לומר כן לענין פירוש מיהא נראה שעל החומץ הוא אומר ממה שסמך לו האי חלא דחלט ביה חדא זמנא וכו':

ביצי הזכר שהאדימו על הדרך שבארנו בבשר וכן חוטין המלאים דם דינן כדין שכתבנו בבשרא דאסמיק לקדרה בחתיכה ומליחה ולצלי בלא כלום וכן על הגחלים וי"מ בביעי האמור כאן קרום שעל גביהן שאסור משום דם כל שנראה בם חוטין אדומים לאחר שלשים יום וצריכה חתיכה ומליחה לקדרה ולצלי או על הגחלים ולא כלום וכבר ביארנוה בפרק גיד הנשה: