מאירי על פסחים קמד

הנותר הוא בכלל הדברים שזדונן בכרת ושגגתן בחטאת היו לפניו שפוד של נותר ושפוד של צלי משאר קדשים הראויים והיה סבור לאכול מן הראוי ונתחלף לו ואכל את של נותר חייב חטאת שהרי לא עשה שום מצוה בטעותו:

בא על אשתו בחזקת טהורה והיא נדה חייב חטאת ולא סוף דבר בשאין צד מצוה בביאתו כגון שהיא מעוברת ואינו צריך בה לקיום מצות פריה ורביה וכן שאינו בעונתו עד שיצטרך לה לקיום מצות עונה הקבועה לו לפי מה שהוא אדם וכן שהיא בעונת וסתה ואינו צריך בה לקיום מה שאמרו שחייב לשמחה ולפקדה לפי מה שהוא מכיר מענינה אלא אף בשיש בה צד מצוה מאלו שהזכרנו שמ"מ היה לו לשאלה אם היא סמוכה לוסתה שהרי אינו מתבייש ממנה שלא ישאל אבל הבא על יבמתו לקנותה ונמצאת נדה פטור שהרי קיים מצות יבום והוא בוש ממנה לשאלה אם היא בעונת הוסת אם לאו:

שכח והוציא את הלולב ביום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים או העבירו ארבע אמות פטור מפני שהוציאו ברשות ר"ל שעוסק במצוה הוא שהרי לולב היה דוחה שבת ביום ראשון באותו זמן והעוסק במצוה ששגג באיסור פטור מן הקרבן ודוקא בשלא יצא בו כמו שביארנו במקומו:

בן גרושה וחלוצה פסול לתרומה כזר אלא שמ"מ אם היה בחזקת כהן והיה אוכל בתרומה ונודע לו שהוא בן גרושה וחלוצה אם היתה התרומה עדיין לתוך פיו יפלוט ואם כבר בלעה שנמצא זה אוכל תרומה בשוגג יש פוסקים שבשאר ימות השנה משלם קרן וחומש ובערב הפסח מתוך שזמנם בהול לאכלה משלם את הקרן אבל לא את החומש וגדולי המחברים פסקו שבשאר ימות השנה משלם קרן לבד ובערב הפסח אינו משלם כלום:

ולענין עבודה לכתחילה לא יעבוד עבודה אבל אם עבד לא חלל ועבודתו כשרה כך למדנוה דרך רמז מדכתיב בכהנים ישימו קטרה וכו' וכתיב אחריו ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה אפילו חללים שבהם נרצה פועל ידם: