מאירי על פסחים קמא

כבר ביארנו במס' חגיגה ששלש קרבנות נצטוו ישראל להקריב בכל רגל הראשון עולת ראיה כליל מן העוף או מן הבהמה והשני חגיגה והוא שיקריב שלמים מן הבהמה והשלישי כעין שני ונקרא שמחה והיא באה להרבות בשמחה ושנים מהם ר"ל עולת ראיה וחגיגה חובתם ביום ראשון ואם לא עשאן בראשון מצוה עליו בשניהם לעשותן למחרתו וכן בכל ימי החג בתורת תשלומי ראשון ולא נאמר עליהם עבר יומו בטל קרבנו אלא יש להם תשלומין כל שבעה וחייב בעשייתם ואם הוא חג הסוכות יש להם תשלומין אף ביו"ט אחרון ומ"מ שלמי שמחה י"א שאין חובתן בשום רגל אלא ביום ראשון אפילו בסוכות ומשעבר יום ראשון אינו חייב בתשלומיהן אלא שאם בא לעשותם בכל יום שירצה עושה ואף ביו"ט אחרון שהרי שלמים קרבים ביו"ט הואיל ויש להדיוט חלק באכילתם ולדעת זה מה שנראה בסוגיא זו שחייב בשלמי שמחה כל שבעה ומדכתיב חג הסוכות תעשה שבעת ימים וכו' ושמחת בחגך ולא עוד אלא שמרבין לילי יו"ט האחרון לשמחה ר"ל לשחוט בשביעי כדי לשמוח לאכול בלילה אין הלכה כן וכ"ש שמיני עצמו שאי אפשר להביאו שהרי שבעה ימים כתיב אלא אף לרבות את לילו אינה הלכה ומי שסבור להעמידה לענין שמחת בית השואבה אינו אלא טועה שהרי אותה שמחה לא היתה דוחה יו"ט ואינה מתחלת אלא ממוצאי יו"ט ראשון ונמשכת כל חול המועד לבד כמו שביארנו במקומו ומ"מ לשיטתנו בחג הסוכות מיהא חיובה כל שמונה וכמו שאמרו במס' סוכה פרק לולב והערבה ההלל והשמחה שמונה ור"ל ההלל לגמרו ושלמי שמחה ואע"פ שלא נכתבה שמחה בתורה בחג אלא שבעה כדכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וכתיב בתריה ושמחת בחגך וכן נאמר שם שבעת ימים תחוג לי וכו' והיית אך שמח לרבות ליל יו"ט אחרון ואע"פ שאין שחיטת קדשים בלילה שוחט מבערב וכ"ש שנתרבה היום שהוא עיקר זמן הקרבן ושאר הלילות לא הוצרכוה לרבות שמשחל חיובה בתחלת יום ראשון אף הלילות בכלל שבעה ימים הם ומ"מ ליל יו"ט ראשון לא נתרבית לשמחה אע"פ שאפשר לשחוט מבערב שהרי שלמי שמחה אין אנו צריכין לשחיטתם בשעת זמן חיוב שמחה הואיל ומ"מ אין שמחה לפניו לא נתרבית לכך:

שעירי הרגלים הבאים במוספין לחטאות כלם נאכלים לכהנים שכל חטאות אף של צבור נאכלים חוץ משעיר של יום הכפורים ושעירי עבודה זרה ופר העלם וכן כל חטאת יחיד חוץ מפר כהן משיח הבא על המצות ופר יום הכפורים של כהן גדול ושעירי הרגלים אע"פ שהקרבתם דוחה שבת צלייתם ובשולם אינם דוחים את השבת אלא אוכלין מהם בבשר חי או ימתינו עד הלילה שהרי נאכלין הם ליום ולילה:

הפסח כבר ביארנו ששיעור אכילתו כל הלילה אלא שחכמים נתנו בו שיעור עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ואימורי הפסח כבר ביארנו שכל שחל ארבעה עשר להיות בשבת מקטירין אותם כל הלילה עד שיעלה עמוד השחר הא אם חל בחול צריך להקטירן ביום שאין חלבים של חול קרבין ביום טוב וכל שהניח את האימורים ולא הקטירם כל הלילה נפסלו בלינה ועבר בלאו שנאמר ולא ילין חלב חגי עד בקר ר"ל שלא ילין חוץ למזבח עד עמוד השחר שאין לינה מועלת לפסול בראש המזבח אלא אם כן לנו חוץ למזבח וכן אין לינה עד עמוד השחר אבל כל שהלינם חוץ למזבח עד עמוד השחר נפסלו האימורין והקרבן הורצה בזריקת הדם ואף אלו אם עלו לא ירדו כמו שיתבאר במקומו:

ומה שכתבנו באימורין שנפסלו בלינה לא סוף דבר באימורי הקרבנות שאין בשרם נאכל אלא ליום ולילה אלא אף קדשים קלים שבשרם נאכל לשני ימים ולילה אחד אימוריהן נפסלו בלינה ולמדוה ממה שנאמר בקרבן הפסח לא ילין חלב חגי ומאחר שהוציאו בלשון חג אף החגיגה בכלל אע"פ שנאכלת לשני ימים ולילה אחד והוא הדין לכל האימורין:

חגיגה זו שאנו אומרין שנאכלת לשני ימים ולילה אחד לא סוף דבר בחגיגת חמשה עשר אלא אף בחגיגת ארבעה עשר אע"פ שהיא באה עם הפסח ששתיהן דין שלמים יש להם ושלמי יחיד נאכלין לשני ימים ולילה אחד חוץ משלמי תודה ואיל נזיר כמו שיתבאר במקומו: