מאירי על פסחים קלו

כבר ביארנו במשנתנו שלדעת ר' יהושע שמחת יום טוב באכילה ושתיה מצוה היא ומעתה למדנו שאסור להתענות בהם אפי' על דעת לישב כל היום ולשנות שכך הוא דעתו של ר' יהושע במה שכתוב במקום אחד עצרת לה' אלהיך ובמקום אחר כתיב עצרת תהיה לכם שיהא חציו לשם וחציו לכם ולא כדברי ר' אליעזר שהיה אומר או כלו לה' או כלו לכם כלומר ששמחת אכילה ושתיה שבו רשות ויכול להפקיעה על ידי ישיבה למשנתו ונראין הדברים לפסוק כר' יהושע שהרי בכל מקום שנחלק בו עם ר' אליעזר הלכה כמותו ואף לר' אליעזר שבת ועצרת ופורים יצאו מן הכלל שלא להתענות בהם ונראין הדברים שאף הוא מודה בתשיעי של תשרי כדי לקיים מצות עינוי בעשירי וכמו שאמרו כל האוכל ושותה בתשיעי כאלו התענה תשיעי ועשירי כלומר הואיל ואף אכילתו שבתשיעי אינה אלא כדי להכין עצמו להתענות תענית של עשירי הא שאר ימים טובים במחלוקת אעפ"כ הלכה בהם כר' יהושע ודרך כלל אמרו באחרון של יומא פ"א ומה עינוי שאינו נוהג בשבתות וימים טובים וכו' ובמסכת ברכות מ"ט ב' בענין שכח ולא הזכיר של יום טוב בברכת המזון שבת ויום טוב דלא סגיא דלא אכיל חוזר וא"כ מר בריה דרבינא שנאמר עליו בסוגיא זו כולה שתא הוה יתיב בתעניתא בר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי אם בשבת היה מתענה אף שלא כר' אליעזר היא ואם לא נאמרה אלא על ימים טובים שבכל השנה היא שנויה כר' אליעזר ושלא כר' יהושע וא"כ אין הלכה כמותו ולא עוד אלא שאף לר' אליעזר לא הותר להתענות בימים טובים אלא כשישיבתו במשנתו מביאתו לכך אבל לקבוע בהם תענית לא ולשון יתיב בתעניתא משמע קביעות תענית ואחר שכן אי אפשר לקבוע הלכה כמותו ואע"פ שקצת גאונים פוסקים כמותו ומעמידין דבריו לדעת ר' אליעזר אין הדברים מתישבים אם מפני שהלכה כר' יהושע בכל מקום אם מפני שהדבר מוכיח שקובע היה בהם תענית וזו אף לר' אליעזר אסור ומתוך כך נראין הדברים שמר בריה דרבינא היה דרכו לקבל עליו תעניות בכולל בשבועה או בנדר והתענית חל בכולל אף לשבתות וימים טובים כמו שביארנו בשלישי של שבועות ר"ל שאם קבל עליו בנדר או בשבועה תענית לכל ימי השנה או החדש או השבוע מתענה אף בשבתות ואם קבל עליו לכל שני וחמישי ואירע בו יום טוב מתענה בו ואף עצרת ופורים ותשיעי של תשרי בכלל זה אלא שהוא היה פורטם לרוב חיבת השמחה שבהם ולא בא מעשה שלו ללמד אם כר' אליעזר אם כר' יהושע שלדברי הכל כל שמקבל בכולל כך הוא הדין אבל כל שלא בדרך קבלה כל שבת ויום טוב אסור להתענות בהם לא לישב ולשנות ולא לשום סבה בעולם אפי' תענית שבדרך מקרה וכל שכן לכוין לקבוע בהם תענית ומ"מ ראש חדש וחולו של מועד וחנוכה וימים שבמגילת תענית כל קביעות תענית אסור בהם וכמו שאמרו בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וחולו של מועד וראשי חדשים וחנוכה ופורים וימים שבמגילת תענית אלא שכל אלו הואיל ושמחתם רשות ואין באכילתם מצוה לא נאסר בהם תענית הבא במקרה אם מטרדת עסקים אם מטרדת ישיבה במשנתו אלא שנאסר לקבוע בהם תענית לשום סבה ובכל מתענין פירושו קביעות תענית והוזכרו בו אף אלו לאיסור וכן בתלמוד המערב אמרו ר' אחא מפקד לספרייא מאן אתי שאיל מנכון אתון אמרין ליה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וחולו של מועד וראשי חדשים וחנוכה ופורים וודאי מה שאמר מאן אתי שאיל מנכון פירושו מי שרוצה לקבוע תענית לעצמו ולא הותר תענית לכל הימים אלא תענית חלום ואף זה מצד צערו ואעפ"כ צריך להתענות יום אחד על שעבר הא לשאר הדברים אסור בשבתות וימים טובים אפי' לישב ולשנות או לתפלה ותשובה או לגזר דין של צרה אפי' דרך אקראי ובראש חדש וחבריו אסור אף בכל אלו דרך קביעות תענית אבל דרך אקראי מותר וזהו שאמרו לענין שכח ולא הזכיר של ראש חדש בברכת המזון ראש חדש דאי בעי אכיל וכו' ויש בהם חלוק אחר שהשבתות וימים טובים אינו יכול (לעבור) [לצאת] בהם במיני תרגימא אלא צריך קביעות סעודה ואין קביעות סעודה אלא בפת שראוי לשלש ברכות שהרי זה שאמרו לא סגיא דלא אכיל פירושו בפת שטעון שלש ברכות אבל ראש חדש וחבריו הואיל ולא נאסר בהם אלא קביעות תענית אין צריך לומר שדיו באכילת פירות ומיני תרגימא שהרי אף שלא לאכול כלל דרך מקרה מותר ומה שאמרו במסכת סוכה כ"ז א' בשם חכמים אין לדבר קצבה אלא לילי יום טוב הראשון בלבד אלמא שלמחרתו שהיה יום טוב אינו צריך לאכול ואי אפשר לומר הואיל והיום הולך אחר הלילה סמוך הוא על אכילת הלילה שהרי אף רוב התעניות כך הם מ"מ אפשר שקובע סעודתו על אכילה שאינה מחוייבת בסוכה כגון פחות מכביצה פת עם מיני פרפראות ומיני תרגימא:

זהו הכלל הנראה לי בדין זה ואע"פ שבקצת מקומות כתבתיה בדרך אחרת על זו אני סומך וכל השמועות מתישבות בו:

ולקצת מפרשים ראיתי שפירשו ענין מר בריה דרבינא בלא קבלה ומעמידים את שיטתו כר' אליעזר ומתוך כך פוסקים כר' אליעזר אלא שלדעתי אף לר' אליעזר לא נעשית שמחת יום טוב רשות אלא למי שמחליפה ביושב ושונה וממה שראו בראש חדש שבמקום אחד נאמר בו שאסור בתענית ובמקום אחר נאמר בו דאי בעי אכיל וכו' נתערבבו הדברים אצלם וכדי לישבם הם מחלקים את התעניות למינים חלוקים הראשון תענית מתוך צער ואבל ומרירות לב והוא אסור בכולם וכמו שסמכו במגלת תענית דלא למספד בהון עם דלא להתענאה והשני תענית הבא במקרה מטרדת עסקים או אכילת מיני תרגימא והוא אסור בשבתות ובימים טובים ומותר בראשי חדשים וחבריו וזו של סוכה פרשו שנשען הוא על אכילת הלילה או שיום טוב זה נשתנה משאר ימים טובים לקיים בו תשבו כעין תדורו ומה דירה דאי בעי אכיל וכו' והשלישי לבקשת רחמים לקרוע גזר דין או חלום או תשובה ורוב תפלה והוא מותר בכל יום שבעולם אפילו בשבת אלא שמוציאין ממנו יום פורים משום פרסומי ניסא ויש בו רביעי שדומה במקצת לזה והוא שיושב ושונה והוא מותר בו בכל הימים חוץ משבת ועצרת ופורים וערב יום הכפורים:

זהו שורש דבריהם וקשה לי עליהם מה שאמרו מגילה ט"ו א' במרדכי שעבר יום טוב של פסח בתענית כלומר שעשה שלא כהוגן כשהתענה בו והרי אותו תענית לקרוע גזר דין של צרה היה ועוד שלדבריהם מתענה לחלומו למה הוצרך תענית למחרתו על שעבר והרי ברשות התענה ולשיטתם מיהא אומר אני שתענית של קריעת גזר דין לצרה המתרגשת הרי הוא כתענית של מרירות לב וצער ואבל ואסור בכל יום טוב אלא שבתענית חלום התירוהו לפכוחי פחדא ואף זו הזקיקוה לתענית של מחרתו מפני שעבר ומ"מ עיקר הדברים לדעתי כמו שכתבנו תחלה ומכאן אני רואה לאסור כל תענית שבימים טובים אפילו בראש השנה שנהגו קצת זקנים להתענות כדי לעורר לבם לתשובה ואני קורא בה מצוה הבאה בעבירה ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שתהא כונתו לשמים: