מאירי על פסחים קלד

זבים ומצורעים אע"פ ששלוחן אלו משתי מחנות ואלו משלש כל שהפסח נעשה בטומאת צבור אם דחקו ונכנסו בעזרה אינן בכרת דכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש בשעה שטמאי נפש משתלחין זבים ומצורעים משתלחין הא שעה שאין טמאי מתים משתלחים אין זבים ומצורעים משתלחים כלומר שאם נכנסו אינן בכרת אבל מ"מ אסור להם שלא הותרה טומאה אלא בטומאת מת וכל שביארנו באיסור טומאה בעזרה פירושו בעזרה עצמה אבל מחילות ומערות שתחת קרקע העזרה לא נתקדשו בקדושת העזרה ומתוך כך כל שאירע קרי באחד מהם הולך באותם המחילות הפתוחות להר הבית וטובל וחוזר לו: