מאירי על פסחים קלג

כל טמא המשתלח שנכנס לפנים ממחיצה המוגבלת לו על הדרך שכתבנו עובר בלאו שנאמר ולא יטמאו את מחניהם כיצד מצורע שנשתלח חוץ לשלש מחנות אם נכנס אף למחנה ישראל שזהו כלתוך ירושלם לוקה ומ"מ שאר עיירות שבארץ ישראל המוקפות חומה אף הם מצוות בשלוח מצורע אלא שבאלו אם נכנס בהן אינו לוקה שלא נאמר דין זה בהם אלא דרך סמך מדכתיב בדד ישב זב וזבה ונדה שנכנסו להר הבית לוקין וטמא מת שנכנס בעזרה חייב כרת ומצורע שנכנס להר הבית לוקה שמונים ואי אתה אומר שלשה אם נכנס לעזרה שהרי חייב הוא כרת ואם התרו בו למלקות לוקה שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן ומה שנאמר במצורע בדד ישב פירושו שאף שאר טמאים לא ישבו עמו:

הטומאות יש בהן צדדין שהאחת חמורה בהן יותר מחברותיה והדברים מתחלפים כן ברוב הטומאות כיצד הזב חמור מטמא נפש ומטמא שרץ שהטומאה יוצאה מגופו וכן שמטמא משכב ומושב טמא נפש חמור הימנו שטעון הזאה שלישי ושביעי וכן טמא שרץ חמור ממנו שמטמא אף באונס והזיבה אינה מטמאה אם באה מחמת סבה והוא שאמרו בשבעה דרכים בודקין את הזב על הדרך שביארנו במקומו וכן הקרי מטמא באונס וטומאתו טומאת ערב ואף הזיבה ראייה ראשונה שבה אין בה אלא טומאת ערב המצורע חמור מן הזב שטעון פריעה ופרימה ונאסר בתשמיש המטה אם דוקא בימי הסגרו לדעת קצת ואם אף בימי חלוטו לדעת קצת כמו שביארנו בראשון של מועד קטן הזב חמור הימנו שמטמא משכב ומושב ליעשות משכבו אב הטומאה אבל מצורע אע"פ שאמרו בו שהוא מטמא משכב ומושב כמוהו וכמו שאמרו בספרי וכבס בגדיו וטהר טהור מלטמא משכב ומושב לא נאמר לענין שיהא משכבו ומושבו אב הטומאה כשל זב אלא לענין שמשכבו ומושבו ולד הטומאה לטמא אוכלין ומשקין וכן חמור ממנו שמטמא כלי חרס בהיסט אבל המצורע אינו מטמא אלא מאוירו שלא נאמר כן אלא בזב ומדכתיב וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר ודרשו בו בתורת כהנים יכול אפי' נגע בו מאחוריו נאמר כאן יגע בו ונאמר להלן תבושל בו מה להלן תוכו אף כאן תוכו ומה תלמוד לומר יגע בו מגעו שהוא ככלו ואיזהו זה היסט ובעל קרי חמור מן המצורע שהצרעת שיעורה בכגריס ובעל קרי שיעורו לרואה במשהו כמו שביארנו במסכת נדה: