מאירי על פסחים קכט

החולב בשבת חייב משום מפרק שהוא תולדת דדש שמוציא האוכל מכונס בתוך הקליפות מפרק הוא והמחבץ חייב משום בורר והמגבן חייב משום בונה ואע"פ שאין בנין בכלים להתחייב עליו בדיעבד וכ"ש באוכלין לא נאמר אלא במנורה של חוליות וכיוצא בה מן הדברים המתפרקים תמיד אבל עשיית כלי מתחילתו חייב ושיעורם בכגרוגרות והמשוה את הגומות חייב משום חורש ומתוך כך אסור לכבד את הקרקע גזירה שמא יבא להשואת גומות במתכוין הואיל ודרך השואה בכך אלא שאם היה רצוף באבנים מותר וכן יש בזו לקצת מפרשים תנאים אחרים יתבארו במקומן אבל לרבצו מותר שהרי אינו מתכוין להשוות וכן שזו אינה דרך השואה אבל אסור לרדות דבש מכוורתו שאע"פ שאין כאן גזירת תלישה מ"מ דומה הוא לתלישה ודברים האסורים בשבת מדברי סופרים יש לאסרם מגזירה שמא יבא לידי איסור תורה ויש מהם שאע"פ שאין לגזרה מקום בה נאסרו מצד שדומים למלאכה ודברים אלו כבר ביארנום בארוכה במקומם:

ולענין ביאור זה שאמרו כאן וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה משום שבות לא על חולב ומגבן ומחבץ הוא חוזר שכל אלו ודאי מלאכה גמורה הם אלא על שלש אחרונות ר"ל מכבד ומחבץ ורודה שר' אליעזר מחייב בהן באיסור תורה וחכמים משום שבות וה"ה להדחה שאע"פ שהיא גדולה מן הרבוץ מ"מ מין אחד הוא ויש בה שבות ואין שבות במקדש וכבר ביארנו במשנה שאף שבות שאינה צריכה הותרה במקדש:

כשם שביארנו שאין דם התמצית כשר לזריקה אף לענין אכילה אין בו חיוב כרת אלא שמ"מ ישנו באזהרה ולוקה וכבר ביארנוה במסכת חולין פרק כל הבשר: