מאירי על פסחים קט

אע"פ שהחתן פטור מקריאת שמע אם מכיר עצמו שיכול לכוין ורוצה לקרות קורא אף בלילה הראשון ואין כאן משום יוהרא שהדבר מסור לכל אדם לומר יכול אני לכוין דעתי ואין מונעין אותו בכך וכבר ביארנוה במקומה בשני של ברכות:

המשנה השביעית חכמים אומרים ביהודה עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ובגליל אינן עושין ובלילה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין עד הנץ החמה אמר הר"ם פי' וחכמים אומרים ביהודה עושין לפי מה שקדם להם דבר כללי מקום שנהגו ומקום שלא נהגו הודיענו בשני מקומות ידועים באחד נהגו ובאחד לא נהגו:

אמר המאירי המשנה השביעית והוא מענין החלק הראשון וחוזרת למה שאמר שמלאכה בערבי פסחים עד חצות תלויה במנהג ואמר בכאן שביהודה היו נוהגין בה עד חצות אבל בגליל לא היו עושין בה כל עיקר ופי' בגמ' שלא מתורת מנהג היו עושין כן אלא מתורת עיקר איסור ונפקא מינה שאם מתורת מנהג אם היו הולכים למקום שעושים ואין דעתם לחזור עושים ואם מתורת עיקר אסורין אחר שאף הוא מודה באיסור ונחלקו אח"כ באיסורם מה היה ענינם בלילה שמחרתה היה ארבעה עשר ואמר שבית שמאי אוסרין להם שכל יום שהמלאכה אסורה לילו עמו שהלילה הולך אחר היום ובית הלל מתירין להם עד הנץ החמה שהרי מצינו בתענית שהלילה חלוק בו מן היום ובמקום שאין עיקר גדול לאיסורו די להם קביעות איסור משעת הנץ החמה שהוא תחילת יום גמור וכן הדין במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בערבי פסחים כלל שאין הלילה בכלל המנהג ואפילו נהגו בה מחזיקין אותו בטעות אא"כ מקבלים עליהם על זה מנהג בפירוש שכל שדינו מחצות כשאדם נוהג בו כל היום הוא מתורת גדר וסייג ולהרחיק מן העבירה ולילה לענין זה הרי הוא כיום אחר:

זהו ביאור המשנה ואין לה מקום לענין פסק כלל שהרי אף עד חצות תלוי במנהג כמו שבארנו ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

כל תבואה שהשרישה קודם העומר העומר מתירה ושלא נשרשה קודם העומר אין העומר מתירה וצריכה להמתין עד עומר הבא מעתה היה מנכש קרוב לזמן העומר ונעקרו בידו שבלים ורוצה לשותלן יהא שותלן במקום הלח כדי שיהיו נקלטות מהר בכדי שיעבור עליהם העומר והם נקלטות שאם לא נקלטו בשעת הקרבת העומר צריכות להמתין עד שיעבור עליהם העומר הבא וכבר ביארנו במסכת ראש השנה ששיעור קליטה שתי שבתות ומעתה זו ששנו כאן במנכש בשלשה עשר בניסן לדעת ר' יהודה נאמרה שסובר שדיה לקליטה בשלשה ימים ואין הלכה כן:

המשנה השמינית והיא חוזרת גם כן לענין החלק הראשון בדין מלאכת ארבעה עשר והוא שאמר ר' מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם לארבעה עשר גומרה בארבעה עשר אבל לא יתחיל בה בתחלה בארבעה עשר אע"פ שיכול לגמרה וחכמים אומרים שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים החייטים והספרים והכובסין ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אף הרצענים אמר הר"ם עוד יתבאר לך במסכת מועד קטן כי ההדיוט תופר וכמו כן היוצא מבית האסורין מספר וכובס ולפיכך התירו חכמים אלו השלש אומניות שיתחיל לעשותן בארבעה עשר אבל במקום שנהגו ור' מאיר אומר ואפי' במקום שנהגו אין עושין מלאכה לכתחלה בשום פנים ור' יוסי אומר אף הרצענין לפי שהוא אומר שכן עולי רגלים מתקנים מנעליהם וסנדליהם לעלות לרגל בחולו של מועד והלכה כחכמים:

אמר המאירי ר' מאיר אומר כל מלאכה שהתחיל בה קודם י"ד גומרה בי"ד וכו' לפי מה שהתבאר בסוגיית הגמ' משנתנו במקום שנהגו שלא לעשות אם התחיל במלאכה של צורך המועד גומרה אבל אינו מתחילה אע"פ שהיא מלאכה קלה שאפשר לגמרה קודם חצות אסור וחכמים באו להקל עוד ולומר ששלש אומניות מתחילין הואיל ויכול לגמרן קודם חצות ושהם לצורך המועד ופי' הטעם בגמ' מפני ששלש אלו מצינו להם היתר אף בחולו של מועד והם החייטים שהותרה מלאכתם במועד על ידי הדיוט ואם כן בארבעה עשר מותר להם אף על ידי אומן והספרים והכובסים הותרה מלאכתם במועד למי שבא ממדינת הים או שיצא מבית האסורין והילכך בארבעה עשר מותר ור' יוסי בר' יהודה אומר אף הרצענים ר"ל אושכפים שבמועד מותר לעולי רגלים לתקן סנדליהם בחולו של מועד אם נקרעו או שנפרם התפר ומאחר שסוף מלאכה הותרה בהם במועד נתיר תחילת מלאכתם בארבעה עשר והוא עשיית מנעלים חדשים ומ"מ לרבנן אין למדין תחילת מלאכה מסוף מלאכה ואין הלכה כר' יוסי בר יהודה ונמצא דין רצענין כדין שאר אומניות ולפי דרכם למדו קצת מפרשים ממשנה זו ששאר בני אדם אסורים לתקן מנעליהם בחול המועד שלא הותרה אלא לעולי רגלים ואף גדולי המפרשים כתבוה כן אלא שנראה לי שבאותם הזמנים לא היו ההמון רגילים להביא בתי שוקים תחת מנעליהם אבל עכשיו שהכל רגילים בכך יש כאן אבד מצד הבתי שוקים ומותר:

ונשוב לעניננו והוא שמשנה זו כלה הלכה היא בין של ר' מאיר בין של חכמים שלא באו חכמים לחלוק ולהחמיר אלא להוסיף ולהקל והילכך כל מחצות ולמעלה אסור בכל ענין אף לצורך המועד ואף לגמור ואף בשלש אומניות ועד חצות במקום שנהגו לעשות מותר בכל ענין אף להתחיל ואף שלא לצורך המועד ובכל אומניות אבל במקום שנהגו שלא לעשות כל שהותחלה והיא לצורך המועד גומרין וכל שאינו לצורך המועד אפילו הותחלה אין גומרין וכל שלא הותחלה אפילו לצורך המועד אין מתחילין אלא בשלש אומניות וגדולי המחברים נראה שפרשו משנתנו במקום שנהגו לעשות ולדעתם במקום שנהגו שלא לעשות אסור אף לגמור ולצורך המועד אבל במקום שנהגו [לעשות] מותר לגמור לצורך המועד אבל שלא לצורך המועד אף לגמור אסור וכן להתחיל אף לצורך המועד חוץ משלש אומניות ואין סוגיית ההלכה מוכחת כן אלא שעיקר הדברים כדעת ראשון וכבר הרגישו בה גדולי המגיהים:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר: