מאירי על פסחים קח

המשנה הששית והוא מענין משניות שלפניה והוא שאמר מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים רבן שמעון בן גמליאל אומר כל אדם יעשו עצמם כתלמידי חכמים אמר הר"ם ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

אמר המאירי מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין פי' תשעה באב יום ענוי הוא ונאסרו בו רחיצה וסיכה ותשמיש המטה ונעילת הסנדל שאף הם בכלל ענוי הם כמו שהתבאר בענין יום הכיפורים אבל מלאכה לא נאסרה בו ואע"פ שיום אבלות הוא ואבל אסור בעשיית מלאכה לא אסרוה אלא באבלות חדשה אבל באבלות ישנה לא אלא שבמקומות נהגו באסורה מתורת אבלות ומעתה מקום שנהגו לעשות עושין ומקום שנהגו שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים אסורים בה שהם ראוים להכיר בחסרון המקדש יותר מן האחרים רבן שמעון בן גמליאל אומר יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים ר"ל שכל אדם רשאי ליטול את השם בדבר זה שלא לעשות מלאכה אף במקום שנהגו ואין כאן משום יוהרא וכן הלכה ולא עוד אלא שדרך כלל אמרו כל העושה [מלאכה בת"ב] אינו רואה סימן ברכה לעולם:

זה ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

תענית ציבור הוא שמפסיקין אכילה ושתיה מבעוד יום ושאר דינים האמורים בו במסכת תענית ולא היו גוזרין אותם אלא בארץ ישראל ובשביל מטר בתעניות אמצעיות ואחרונות הא לשאר צרות אף בארץ ישראל לא ובבבל אף למטר לא מפני שטבענית היתה ואע"פ שדין זה בכל הגולה הוא ואין בכל הגולה טבעני מ"מ כל הגולה נגררת אחר בבל והוא שאמרו אין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב בלבד שהוא יסוד נביאים ואין צריך לומר יום הכפורים שהוא תורה ומ"מ דוקא כשקבלו עליהם תענית סתם אבל אם קבלו עליהם בפירוש תענית צבור נוהגים בו כל דינין שבתענית צבור אפילו יחיד שקבלו עליו ויש חולקים לומר שאף בארץ ישראל גוזרין תענית צבור לשאר צרות וזו של בבל טעם אחר הוא וכבר ביארנו כל הדיעות והסברות שבו במקומה בראשון של תענית בסוגיית המשנה החמישית:

לפי דרכך למדת שזה שאמרו כאן שתשעה באב ספקו מותר ויום הכפורים אסור לא על בין השמשות נאמר שאף תשעה באב בין השמשות שלו אסור וא"כ לא נאמר אלא על קבועא דירחא ופירשו בו גדולי הרבנים שהוא נאמר לזמן שמקדשין על פי הראיה שעושין שני ימים מיום הכפורים ולא מתשעה באב אלא יום אחד והקשו בתוספות שהרי במסכת ראש השנה אמרו שאין עושין שני ימים מיום הכפורים וכמו שאמרו שם לוי איקלע לבבל בחד סר בתשרי אמר בסים תבשילא דבבלאי ביומא דכפורי דמערבא אלמא שמן הספק לא היו עושים אלא יום אחד ומ"מ גדולי הדורות פירשוה שאם מנה מיום שלשים על סמך שמימות עזרא לא מצינו אלול מעובר והתענה בעשירי ונתברר לו בלילה שנתעבר אלול ושלמחר יהא עשירי צריך להתענות וכמו שאמרו שם ברב נחמן כל יומא יתיב בתעניתא ולאורתא אתא איניש אמר ליה למחר יומא רבה וכו' וכיוצא בזה בתשעה באב פטור וי"מ שזו שנראה במסכת ראש השנה שאין מתקינין שני הימים מספק פירושו כשיצאו שלוחים על אלול והיו מונים ליום שלשים ממנו על סמך שלא מצאו אלול מעובר אבל אם לא יצאו שלוחים מאלול עושין שני ימים מיום הכפורים ובתשעה באב אפילו לא יצאו עליו שלוחים אין מתענין אלא יום אחד ומונים מיום שלשים ודברים אלו כלם אין להם מקום אלא בזמן שהיו מקדשים על פי הראיה אבל בזמן הזה הואיל ואין שני הימים בכל יום טוב אלא מנהג הקלו בו שלא להתענות שני ימים רצופים:

עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכפורים וכבר ביארנוה במקומה בראשון של תענית:

אע"פ שתענית ציבור יש בו נעילה כמו שביארנו במקומו תשעה באב אין בו נעילה הואיל ואינו אלא לזכר אבלות ולא צורך שעה ומ"מ אם רצו להתפלל מתורת נדבה רשאים ויראה לי בכאן שאף הציבור מתפלל נדבה אע"פ שגדולי הפוסקים כתבוה בהפך כמו שפירשנו במסכת ברכות פרק מי שמתו אלא שלדבריהם אפשר לדחקה כאן בתפלת יחיד וכן תשעה באב ושאר צומות שבארבעת הצומות אין מוסיפין בתפלה שבהם אותן שש ברכות שהזכרנו וביארנו ענינם במסכת תענית:

ואסור לאדם להושיט אצבעו במים בתשעה באב כדרך שאסור ביום הכיפורים ותענית צבור לא נאסר אלא בכל גופו ובחמין אבל פניו ידיו ורגליו אף בחמין או בצונן אף כל גופו מותר ולענין מלאכה תענית צבור אסור בעשיית מלאכה ונמצא תשעה באב קל הימנו שהמלאכה תלויה בו במנהג כמו שביארנו: