מאירי על פסחים קו

כל המנחות באות מן החטים ומן הסולת חוץ ממנחת סוטה ומנחת העומר ואין במנחות פחותה מעשרון אלא יש בהם בעשרון לא פחות ולא יתר כגון מנחת חוטא ר"ל מנחת מי שחייב חטאת ואין ידו מגעת ומנחת סוטה ומנחת חנוך והוא מנחה שהכהן מביא כשנכנס לעבודה ומנחת חביתי כהן גדול שבכל יום ומנחת העומר ויש מהם שיכול להתנדב מהם כמה שירצה מעשרון ולמעלה אפי' כמה עשרונים ובלבד בעשרונים שלמים והם חמש מנחות הבאות בנדר ונדבה שמהם מנחת הסולת ומנחת מחבת ומנחת מרחשת ומנחת מאפה תנור הבאה מן החלות או הבאה מן הרקיקין וכל המנחות טעונות שמן לוג לכל עשרון ולבונה חוץ ממנחת סוטה ומנחת חוטא מעתה מי שאמר הרי עלי מנחה מן השעורים או מן הקמח ר"ל שלא מן הסולת או חצי עשרון או עשרון ומחצה או בלא שמן ולבונה פטור שלא התנדב כדרך המתנדבים ר"ל דבר שכמוהו מקריבין ומ"מ דוקא בשבדקנוהו ואמר שאילו היה יודע שדרך המתנדבים בחטים וסולת ועשרון ושמן ולבונה לא היה מתנדב אבל אם אמר אילו הייתי יודע הייתי מתנדב כדרך המקריבים הרי זה חייב להקריב כדרך הראוי מן השעורים יביא חטים מן הקמח יביא סולת חצי עשרון יביא עשרון שלם עשרון וחצי יביא שנים ואין בזה חילוק בין שאמר מנחת שעורים לבין שאמר מנחה מן השעורים ואע"פ שגדולי המחברים מפרשים בה וכתבו שמנחת שעורים פטור לגמרי אבל מנחה מן השעורים הוא שתלוי בבדיקה ומפני שמכיון שאמר הרי עלי מנחה נתחייב בשל חטים ותפוס לשון ראשון ומפני שזעירי אמרה כן בפרק המנחות והנסכים ק"ג א' בשלא אמר מנחה כלל אלא שאמר הרי עלי להביא מן השעורים ולדעתם הוא הדין במנחת שעורים מ"מ נראין הדברים שלא נאמר כן אלא לדעת ר' מאיר או לדעת בית שמאי שסוברים תפוס לשון ראשון אבל לדעת רבנן הכל תלוי בבדיקה וכן נראה עיקר וכן מצאנוה לגדולי המפרשים:

האומר הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בחצי דמיה עולה ובחצי דמיה שלמים ואם אמר תמורת עולה ובתוך כדי דבור אמר תמורת שלמים אם לא נתכוין תחילה אלא לאחד מהם תופסין לשון ראשון והרי זו תמורת עולה ואם נתכוין מתחילה לשניהם אין אומרין בזו תפוס לשון ראשון ודבריו קיימים ותרעה עד שתסתאב ויביא בחצי דמיה עולה ובחצי דמיה שלמים שאף בגמר דבריו אדם מתפיס ר"ל שדעתו מתחילה אף בדבור אחרון:

מה ששאלו בסוגיא זו בחנניה מישאל ועזריה מה ראו להפיל עצמן לתוך כבשן האש ופרשו גדולי הרבנים שהיה להם להשתחוות מטעם וחי בהם וכבר התבאר שבעבודה זרה יהרג ואל יעבור כבר ביארנו כל הענין בארוכה במסכת סנהדרין פרק סורר:

כל המטיל מלאי לכיסן של תלמידי חכמים ר"ל שמתעסק בסחורה על ידם להיות הם משתכרים בה וכן כל המהנה תלמיד חכם מנכסיו על איזה צד זוכה ויושב בישיבה של מעלה שהרי אף הוא מסייע בחכמתו וגורם להעמידה ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה:

המשנה החמישית והכונה בה ככונת שלפניה והוא שאמר מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורים מדליקין מקום שנהגו שלא להדליק אין מדליקין מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים אמר הר"ם פי' מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יום הכפורי' עוד יתבאר במסכת כפורים כי יום הכפורים אסור בתשמיש המטה ויש אומרים שהדלקת הנר יביא אותו להסתכל באישתו ותשא חן בעיניו ויבא לידי תשמיש ויש אומרים כי האורה יפריש אותו מאשתו ואם לא תהיה שם אורה יבוא לידי הרהור ויבעול:

אמר המאירי מקום שנהגו להדליק את הנר ביום הכיפורים מדליק מקום שנהגו שלא להדליק אינו מדליק ופי' בגמ' שכלם לדבר אחד מתכונים והוא למניעת תשמיש המטה שאסורה שהמדליקים מתכונים למניעת זה מצד מה שאמרו ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהם לאור הנר וכן את שאין מדליקין אף הם מתכונים שלא היו עניו רואות ויצרו מתגבר על ידם ובכל מקום מדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי חולים ובכל מקום שאין דרך בעל הבית לשכב שם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

יום הכפורים שחל להיות בשבת אין הדלקתו תלויה במנהג אלא בכל מקום מדליקין מפני כבוד השבת: