מאירי על נדה ט

הכתמים חלוקים על שלשה דרכים מהם שמטמאין למפרע ומהם משעת מציאתן ומהם שאין מטמאין כלל וכיצד הוא הדין כל הנשים כתמן כראייתן וכל שיש בה שום ראיה שנטמא בה כגון רוב נשים כתמן מטמא למפרע ואף אותן שיש להן וסת כתמן מטמא למפרע שמאחר שמצינו בהם ראייה המטמאה למפרע וכגון שראו שלא בשעת וסתן אף כתמן מטמא למפרע אפילו מצאוהו בשעת הוסת ונמצא כתם חמור בהן מראיה וארבע נשים שאמרו שדין שעתן כתמן כראייתן לטמא מכאן ולהבא וכבר ביארנו בארבע נשים אלו שהן בתולה ומעוברת ומיניקה וזקנה ופירשו בבתולה כל שלא ראתה דם מימיה ואפילו הגיע זמנה לראות ומ"מ תינוקת שלא הגיע זמנה לראות אין לה דין כתם כלל לא לטמא טהרות אפילו מכאן ולהבא ולא ליאסר לבעלה משעת מציאתה אפילו מצאה סדינה מלוכלך בדם אינה חוששת ואפילו אין לה במה לתלות שמאחר שהכתמים אינם אלא מדברי סופרים הקלו בהם בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ושיעור הגעת זמן זה ראינו לגדולי הרבנים שפירשו בה כל שהגיעה לכלל שנותיה אע"פ שלא הביאה סמנין ואף לשון סוגיא זו מוכיח כן והוא שאמרו אימתי הגיע זמנה לראות משהגיעו ימי הנעורים ולא דקדק בהבאת סמנין ומ"מ יראה דוקא כשהיא גדולה וזהו שהגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנין ואף בתוספתא אמרו מאמתי ראויה לראות משהביאה שתי שערות ודאי פירושה עם הגעת ימי הנערות שסימנין בלא זמנן אינם כלום ומ"מ גדולי הדור מכריעין בה שאם בדקוה ולא מצאו בה סמנין ודאי אין לה כתם ואין חוששין לומר שמא נשרו שלא חששו בכך אלא לדברים של תורה וכמו שאמרו לענין מיאון שכל שנתקדשה תוך זמן ובעל תוך זמן הואיל ואין בה ספק תורה אין חוששין לנשירה אבל נתקדשה תוך זמן ובעל לאחר זמן חוששין וכתמים מדברי סופרים הם הא מ"מ כל שלא בדקו משנכנסה לימי הנעורים חזקה הביאה סימנין וחוששין לכתמיה:

זה שביארנו בלא הגיע זמנה לראות שאין כתמה טמא פירושו אפילו ראתה פעם אחת או שתים עד שתראה שלש ומשראתה שלש ואילך הוחזקה בדמים וכתמה טמא וי"מ עד שתראה ארבע פעמים כמו שיתבאר למטה וכן מה שביארנו בהגיע זמנה לראות שכתמה טמא מכאן ולהבא פירושו אע"פ שלא ראתה מעולם שהרי סתם אמרו הגיע זמנה לראות יש לה כתם ובסתם היא שנויה בין ראתה בין לא ראתה וכן כתבוה גדולי הרבנים ויש חולקים לומר דוקא בשראתה ראיה אחת הואיל ובשניה תטמא מעת לעת ונסעדים בה משמועה האמורה למטה בתינוקת שלא הגיע זמנה וראתה פעם ראשונה ושניה דיה שעתה וכו' אלא שאין בה הכרח כלל כמו שיתבאר:

כל שבאנו לטמא בכתמים למפרע פסקו בה גדולי הדורות עד שעת הכבוס ומ"מ גדולי המחברים פסקו בה שאפילו כבסתהו טמא מקודם הכבוס עד שעת בדיקה והוא שתאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה עליו כתם ואפילו מצאתו לח שמא מימים מרובים היה שם ועכשו נפל עליו מים ונתלחלח:

כבר ביארנו במשנתנו שכל לביתה במקום שאין טהרות אינה צריכה בדיקה הא כל שבמקום טהרות הואיל וצריכה בדיקה לטהרות לאחר תשמיש צריכה בדיקה לביתה קודם תשמיש ומ"מ כתבו גדולי המפרשים שבדיקה זו שלפני תשמיש הואיל ואינה אלא לביתה ומגררת טהרות אינה צריכה בדיקת חורין וסדקין אלא בדיקה כל דהו הנקראת קנוח והביאוה ממה שאמרו כאן מתוך שמהומה לביתה אינה מכניסתו לחורים וסדקים כלומר אינה בודקת אלא מה שצריך לה לשעתה וכן ממה שאמרו בסוף הפרק כיון שתבעה אין לך בדיקה גדולה מזו ר"ל שנותנת דעתה אם יש דם בבית החיצון והרי זו בדיקה כל שהוא וי"מ שאף זו הואיל ואתה מצריכה בדיקה אע"פ שלא מצד ביתה אלא מגרירת טהרות צריכה בדיקת חורין וסדקין וזו שבכאן דרך פשיעה נאמרה כלומר מתוך שמהומה וכו' שמא תפשע אחר שיודעת שאין עיקר הבדיקה מחמת ביתה ועיקר הדברים כדעת ראשון וא"כ כל שבמקום טהרות צריכה לביתה לפני תשמיש בדיקה כל דהוא מטעם הואיל ולאחר תשמיש בדיקה גמורה לטהרות וכל שלא במקום טהרות או שלא בזמן טהרות אינה צריכה בדיקה כלל אף לאחר תשמיש וגדולי המחברים מחמירין דלאחר תשמיש אף שלא במקום טהרות כמו שיתבאר:

ומ"מ בדיקת הזבה בין בבדיקה של הפסק טהרה בין בבדיקת שבעה נקיים צריכים בדיקת חורין וסדקים וכן כתבוה גדולי המפרשים ומגדולי הדורות כתבו שבדיקת ההפסק צריכה בדיקת חורין וסדקין הואיל ועולה בהן מטומאה לטהרה אבל בדיקת השבעה נקיים הואיל וכבר היא בחזקת טהרה דיה בקנוח וגדולי הדור מתמיהים עליהם דאדרבה חורים וסדקים צריכין בדיקה יותר שהם המעמידים את הדם אלא שיש לפרש שדיה בקנוח שכל שאין דם בחוץ אין חוששין לחורים וסדקים אחר שנסתלקו דמיה אלא שמ"מ הואיל ובדיקה תנינן בהו וכל שלא בחורים וסדקים אינה בדיקה אלא קנוח נראין הדברים כדעת ראשון: