מאירי על נדה ח

זה שביארנו במשנתנו שכל שלא בדקה עצמה שחרית וערבית קונסין אותה להפסידה עונה יתירתא עד שנמצא לטמא למפרע טהרות של שתי עונות וזהו מעת לעת עד שלפעמים באות שלש עונות במעת לעת וכגון שבדקה בחצי היום כמו שביארנו במשנה ולא סוף דבר שנתעכבה במזיד אלא אפילו נתעכבה דרך אונס מטמאין בו מעת לעת אפילו היו בה שלש עונות כדי שלא תחלוק במעת לעת כמו שביארנו:

אשה שיש לה וסת כבר ביארנו במשנתנו שאם ראתה בשעת וסתה דיה שעתה הא אם ראתה שלא בשעת וסתה הרי היא כשאר הנשים ואע"פ שבלשון אחרון האמור כאן לדעת חכמים אף בשעת וסתה מטמאה למפרע סוגיא בעלמא הוא ואין דוחין סתם משנתנו בכך: