מאירי על נדה פח

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ר"ל על ידי אביה ליעשות מאורסה לחייב את הגדול שבעלה בסקילה או אשת איש אחר חפה לחייבו בחנק אע"פ שהיא פטורה מפני שבשיעור זה ביאתה ביאה אחר שנכנסה בשנה רביעית יום אחד שאם לא נכנסה לרביעית אע"פ שנגמרו השלש אין אומרין שיהא יום אחרון של שנה שלישית עולה לכאן ולכאן אלא דוקא עד שתכנס ברביעית יום אחד ומשם ואילך נעשית ביאתה ביאה ואם מת בעלה ובא עליה יבם קנאה בביאה לחייב עליה כבראשון וחייבין עליה משום אשת איש ר"ל אחר חפה כמו שביארנו ומטמאה את בועלה ר"ל הבועלה בנדותה לטמא משכב התחתון כעליון ר"ל כעליונו של זב וענין זה הוא שכבר ידעת שהנדה אב הטומאה לטמא אדם וכלים במגע ובמשא ולטמא משכב ומושב אע"פ שאינה נוגעת בהן עשר מצעות זו על גב זו שאף התחתון נקרא מדרס שלה לדונו כאב הטומאה לטמא אדם וכלים ובועל נדה הרי הוא כנדה לטמא אדם וכלים וכן לטמא משכב ומושב אע"פ שלא נגע בו אלא שאין משכב התחתון שלו מדרס גמור כמשכב הנדה עצמה להיות אב הטומאה אלא שנעשה ראשון לטמא אוכלין ומשקין וזהו שאמר כעליונו של זב והוא דבר הנשא על הזב כגון מצע שעליו שאין מצע שעליו בלא מגע אלא ראשון לטומאה ומ"מ זו הקטנה הואיל וביאתה ביאה מטמאתו כגדולה לטומאת שבעה הא פחותה מבת שלש אין ביאתה ביאה ואין הענין אלא כנוגע בה ליטמא טומאת ערב לבד ושלא לטמא משכב ומושב נשאת על ידי קדושי אביה לכהן אוכלת בתרומה הא פחותה מבת שלש אינה אלא כארוסה ואסורה מדברי סופרים כשאר ארוסות בא עליה אחד מן הפסולים כגון כותי וחלל נתין או ממזר פסלוה מן הכהנה כדין נבעלה לפסול לה אחר שביאתה ביאה וכן אם בא עליה אחת מכל העריות כגון אחיה או אביה ושאר עריות כלן מומתין על ידה אחר שהוא גדול והיא פטורה מפני שאינה בת עונשין פחות מכן אינה ביאה ואינו אלא כנותן אצבע בעין שדומעת וחוזרת ודומעת ואף זו בתוליה חוזרין והרי היא כבתולה לגמרי:

וכן קטן בן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ואם בא על יבמתו קנאה שלא לצאת עוד בחליצה ואף הוא אינו יכול לגרשה עד שיגדיל ואף כשהגדיל אם לא בעל אינו מוציאה בגט לבד שהרי אמרו עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול שהמאמר בגדול צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו אף ביאת בן תשע צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו אלמא כל שלא בעל משהגדיל מאמר הוא וצריכה גט וחליצה אלא פירושו עד שיגדיל ויבעול ואחר שבעל משנעשה גדול והויא לה אשתו גמורה ומוציאה בגט ואם בא על הנדה נקרא בביאתו בועל נדה אחר שאף היא ראויה לביאה לטמא משכב התחתון כעליונו של זב על הדרך שביארנו ופוסל בת כהן בביאתו מלאכול בתרומה אם הוא פסול לה מפני שנקראת בביאתו נבעלה לפסול לה לפסלה מן התרומה ואינו מאכיל בת ישראל בתרומה אם הוא כהן כשנשאת לו אע"פ שביאתו ביאה מפני שאינה קנויה לו קנין גמור עד שיגדיל ופוסל את הבהמה אם רבעה למזבח אם אין שם עדים שאין שם מיתה שאף הבהמה אינה נסקלת אלא בעדים ובבית דין הראוי לדיני נפשות כמו שביארנו במקומו ונסקלת על ידו בעדים ובדיינין ואע"פ שאין הבהמה נהרגת אלא כדי שלא יאמרו זו היא שנסקל בה פלני על ידה והרי הוא אינו נסקל שהרי אינו בר עונשין מ"מ נסקלת היא שלא יאמרו באה מ"מ לפלני תקלה וקלון על ידה ואם בא על אחת מכל העריות כגון אמו או אחותו מומתין על ידו אחר שהן גדולות והוא פטור שאינו בר עונשין:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא וכבר ביארנוה בשביעי של סנהדרין ובשאר מקומות מזה הסדור ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: