מאירי על נדה עו

יש מקשה ורואה חמשה ועשרים בלא ימי טהרת לידה ואין זיבה גדולה עולה בהן כיצד שנים קודם זמן נדות ושבעה של נדות ושנים אחריהם וארבעה עשר של קשוי ואי אפשר לומר כן בעשרים וששה שהרי אין ולד מטהר אלא שתי שבתות הסמוכות ללידה ונמצא יום אחד מתחבר עם שנים של זיבה ונעשה בהן זבה ובמקום שאין ולד אלא נפל אף בחמשה ועשרים טמאה ואף בשלשה שאחר הנדות שאין קושי לנפלים:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר המקשה בתוך שמונים של נקבה ר"ל שאחר ארבעה עשר יום טבלה ונתעברה והפילה בתוך שמונים כל דמים שהיא רואה טהורים שהרי אף בלא קשוי דם טוהר הוא והיאך הקשוי גורם טומאה לדם טוהר ר' אליעזר מטמא שאין זה דמה מחמת עצמה לטהרו מדין דם טוהר אלא דם הבא מחמת ולד ומעין אחר הוא ובימי נדה מיהא טמאה שאין קשוי מטהר בימי נדה מ"מ י"מ שבימי זיבה מיהא אף ר' אליעזר מודה שטהורה אלא שגדולי הרבנים חולקין בה ולפי דרכך אתה למד ממשנה זו שכלם סוברים יש קושי לנפלים וא"כ שלא כהלכה היא שנויה אלא שי"מ אותה בילדה תאומים ונשתהא ולד אחר חבירו ולפירוש זה לא היה צריך לתפשה בשמנים של נקבה שאף בארבעים של זכר היא מצויה אלא נקט שמונים והוא הדין לארבעים אמרו לר' אליעזר ומה במקום שהחמירו בדם השופי כגון אחד עשר יום שבין נדה לנדה הקל בדם הקושי מקום שהקל בדם השופי כגון ששה וששים ימים לנקבה אינו דין שנקל בדם הקושי ואמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנדון וטמאה מיהא טומאת נדה הא בימי זיבה טהורה לדעת ראשון אבל לגדולי הרבנים לאו למימרא דר' אליעזר מטהר בימי זיבה אלא הכי קאמר לדידי אף בימי זיבה טמאה דכתוב בכל ימים אלו תשב ישיבה אחת לכלן מאחר שאתה מטמאה בימי נדה אתה מטמאה בימי זיבה אלא לדידכו בימי נדה מיהא טמאה ולדעת זה מה שהקשו בגמרא אימא בימי נדה בימי זיבה טהורה לר' אליעזר הוא מקשה ומתרץ תשב ישיבה אחת לכלן ומ"מ לשטה אחרת אף ר' אליעזר מטהר בימי זיבה ולרבנן דמטהרי אף בימי נדה פריך כלומר נימא דיו לבא מן הדין ונטמאנה מיהא בימי נדה ותירץ תשב ישיבה אחת לכלן ומדבימי זיבה טהורה אף בימי נדה טהורה והלכה כרבנן ואע"פ שטעם דיו הלכה פסוקה היא אינו נופל בכאן יפה שהמקשה בימי זיבה טהורה היא אף מנדה ואף המקשה בימי טוהר ראוי לטהרה אף מנדה והוה ליה כנדון ואלו היתה המקשה בימי זיבה טמאה נדה היה ראוי לומר כן ובגמרא נאמר בה לשון אחר אלא שכלם דברים פשוטים הם:

זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים ולא נתחדש עליה בגמרא דבר אלא שנתגלגל בה שחמשה דמים טמאים מדכתוב דמיה דמיה שהן ארבעה ואע"ג דאנן חמשה תנן שחור ואדום חד הוא וכבר ביארנוה בפרק שני: