מאירי על נדה סה

בועל נדה כנדה לטמא אדם וכלים וכן לטמא אף כלי חרס בהיסט אע"פ שבשאר טמאות אין מטמא אלא מאוירו בזב וזבה ונדה מיהא מטמא בהיסט ועומד שבעה ימים בטומאה ולא שיהא עולה לרגלה ר"ל שאם בא עליה באמצע שבעה יהא מונה עמה אלא בא עליה ביום אחרון לנדתה מונה לעצמו שבעה:

עליונו של זב שכתבנו כבר פירשנו שאינו נוגע בו כגון עשרה בגדים זה על גב זה ומונחים בראשו של זב והתחתון שהוא נוגע בראשו מטמא אדם אבל עליונו שאינו נוגע בבשרו אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וי"מ עליונו של זב כגון שהזב בכף מאזנים ואדם וכלים בכף שניה והכריע הזב את הכלים ובתוספות הקשו בה שהרי זה היסט הוא והיסט ודאי טומאה אחרת היא וכן שממקרא אחר יוצא לנו בפרק יוצא דופן ודחקו לתרצה בהרבה פנים אלא שעקר הדברים כמו שכתבנו:

כשהאשה סופרת שבעה נקיים צריכה למנותם חוץ מיום שפוסקת בו אינו בכלל ומה שהקשו עליה בסוגיא זו מן הכלל הידוע מקצת היום ככלו אע"ג דלא איתרצה שפיר מ"מ אף המקשה לא היה סובר כן ר"ל לכלול יום שפוסקת בו בכלל השבעה שהרי בפרק אחרון מצינו אמר רב נדה שהפרישה ביום שלישי סופרתו למנין שבעה ואמר ליה רב ששת רב ככותאי אמרה לשמעתיה ר"ל שהיו מונין יום הפסקה בכלל השבעה מאחר שמקצת היום הסמוך לערב היה להם בטהרה אלמא ליכא דסבירא ליה הכי אלא כותאי ולדעתם אף שכבת זרע שסותר יום אחד במנין הזב כמו שביארנו בפרק שלישי דוקא שראהו בין השמשות שלא נשאר כלום מן היום בטהרה הא כל שנשאר מן היום מקצת בטהרה אותו מקצת עולה לו ואינו סותר כלום אבל לדידן אין מקצת היום כלום לענין זה אלא באשה כל שראת בתוך שבעה סותרת הכל וכן בזב שראה זיבה אבל אם ראה קרי סותר יום אחד ומ"מ יש דברים שמקצת היום עולה בהם בעניינים אלו והוא מקצת הראשון של יום ולענין קרבן פסח והוא שאמרו בפסח שני שהזב שספר שבעה וטבל בשביעי שוחטין עליו ואוכל לערב ואם ראה זוב אחר שנזרק הדם אינו אוכל ופטור מלעשות פסח שני וכן בזבה גדולה וכן בזבה קטנה שראת שני ימים שטובלת ביום השמור ושוחטין עליה ואוכלת לערב ואם ראת אחר זריקת הדם אינה אוכלת ופטורה מפסח שני ונמצא מקצת היום שעבר פוטרו מפסח שני וטעם הדבר שמאחר שיכולה היא לטבול באמצע היום ומותרת לבעלה מן התורה שחיטתה וזריקת דמה כראוי היא אע"פ שבראייתה סתרה למפרע כל המנין אשה בדם וזב בזיבה או יום אחד לזב בקרי אבל נדה שאינה יכולה לטבול בשביעי שלה עד הלילה אין השחיטה והזריקה עליה כלום ולא נפטרה מפסח שני ואע"פ שר' יוסי הוא שאמרה שם ואין הלכה כמותו ודאי לעקר הענין הלכה כמותו אלא שהוא בא עליה מטעמא דמכאן ולהבא הוא מטמא ואין מה שחוזרת ורואה מטמאתה למפרע לאחר טבילה אלא מדרבנן ובזו ודאי אין הלכה כן אלא סתרה כל מנינה למפרע מן התורה: