מאירי על נדה נב

תנור תחלתו ארבעה ר"ל שכל שיש בו ארבעה טפחים מקבל טומאה וכן שיריו ארבעה ר"ל שאם הוא גדול מארבעה ונטמא כל שנשתיירו בו ארבעה הרי הוא בטומאתו הא אם נתץ עד פחות מארבעה טהור ותנור קטן תחלתו טפח שכן הנערות עושין אותן לשחוק בשיעור זה ומנהג הבנות עושהו כלי ושיריו ברובו ויש פוסקין בה דרך אחרת מכח שמועות שבפרק העור והרוטב וזו נראית יותר:

מסגרתו של שלחן המקדש טפח ועובי הכפורת טפח ושיעור קורת המבוי טפח כמו שהתבאר כל אחד מהם במקומו הראוי לו:

כל שהפילה נפל ואחר זמן יצאה שיליא כל שיצאה תוך שלשה לנפל תולין אותה באותה נפל ואין חוששין לה לולד אחר משלשה ימים ואילך חוששין לה לולד אחר ומ"מ אם ילדה בן קיימא אפילו יצאה לאחר עשרה ימים אין חוששין לולד אחר שאין ולד מתעכב אחר חברו וכשאמרו תולין דוקא שיצא הולד תחלה ואח"כ שיליא אבל יצאה שיליא תחלה חוששין לולד אחר ואף בהפילה נפל לא אמרו תולין את השליא בולד אלא כשראוי להיות בן קיימא אבל אם אינו ראוי לכך כגון גוף אטום וחבריו אין תולין וחוששין לולד אחר ולמדת במה שאמרו אין תולין שיליא אלא בבן קיימא שפירושו ראוי להיות בן קיימא וי"מ בן קיימא ממש ר"ל ולד חי ומשום דולד חי מבזע בזע ונפיק ושיליא נשארת בפנים אבל הנפל אין תולין בו שיליא כלל אפילו יצאה ביומו וכן כתבוה בשאלתות ואף בתלמוד המערב אמרו שאין השיליא פורשת מן הולד עד שיגמור ולפיכך אין תולין אותה בנפל ולשטה זו זה שאמרנו כל שלשה ימים תולין אותה בולד ופירשנוה בנפל דחויה היא:

זה שאמרו כאן בשם רב אין ולד מתעכב אחר חברו י"מ הטעם משום דסבירא ליה לרב אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת שאם כן אף הוא משתהא אחר חברו ומה שאמרו במעוברת שמשמשת במוך שלא תעשה עוברה סנדל הם מפרשים אותה לדעתו על שטה הראשונה שכתבנו למעלה וכן אינו סובר מה שאמרו למטה מעשה היה ונשתהא ולד אחר חברו שלשה חדשים ואין צורך בכך שאף כשתאמר אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אי אפשר שלא יהא אחד מהם סנדל ומ"מ כל שמתעברת תאומים טפה אחת היא שמתחלקת לשתים וכל ששניהם נגמרים כאחד אין זה מתעבר אחר חברו כלום אא"כ האחד נפל או נימוח שבזו אפשר להתעכב עד שלשה ימים לדעת רב יצחק אבל בבני קיימא לא וכל שהם משתהים זה אחר זה אינו אלא שאין שניהם נגמרים כאחד אלא זה בשביעי וזה בתשיעי ועל זו אמרו ביהודה וחזקיה שנשתהא ולד אחר חברו שלשה חדשים מפני שזה נגמר לתחלת שבעה וזה לסוף תשעה וכן אפשר בשני חדשים כגון זה לסוף שבעה וזה לסוף תשעה וכן אפשר בפחות משלשים כגון זה מתחלת שבעה וזה לסוף שבעה ועל זו אמרו עשרים וארבעה מפני שהחדש תשעה ועשרים יום ולא חשש לחלק יום לתשעה ועשרים לשנים ולדעת האומר שאף יולדת לתשעה יולדת למקוטעים ואין הכרח שתשלים את התשיעי אפשר שישתהא ולד אחר חברו שלשים וארבעה ימים כגון שנגמרה צורת האחד לסוף שבעה ואחד לתחלת תשעה:

המפלת עורב ושליא עמו חוששין בשליא זו לולד ולא סוף דבר בעורב שאין תולין את השליא אלא בדבר שיש במינו שליא אלא אף בבהמה וחיה שיצאה שליא עמהם חוששין בה לולד אחר שאין דרך שלית בהמה וחיה להתעכב אחר הולד ומ"מ אם היתה שליא קשורה בהן אין חוששין בה לולד אחר אפילו בהפילה דמות עוף: