מאירי על נדה מח

המפלת ראש שאינו חתוך או גוף שאינו חתוך אינה לידה וטהורה אבל השיליא בריה שיש לה כנפים של בשר והוא שקראוה דמות לילית טמאה לידה ולד הוא אלא שיש לו כנפים:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר המפלת שפיר מלא דם מלא גוונים אינה חוששת לולד אם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה פי' שפיר הוא עור הולד המתוח על בשר העובר ועצמותיו ואבריו וכשהוא גדול עד שצורת האיברים נראית בו נקרא מרוקם וקודם לכן נקרא שאינו מרוקם ואמר שכל שאינו מרוקם הן שהוא מלא מים הן שהוא מלא דם הן מלא גנינין ר"ל דק דק של בשר כמין תולעים משתנים לגוונים אינה חוששת לולד וכן אינה טמאה נדה מצד עצמה כמו שביארנו בחתיכה שיש בתוכה דם אלא שטמאה נדה מצד פתיחת הקבר וגדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה שיש בה טומאת נדה מצד עצמה ונראה הטעם מפני שאין זה דומה לחתיכה שהיא עבה ביותר וזה שאינה חוששת לולד במים ודם מפני שלא נתהוה כל כך שיחול עליו שם עובר ובמלא גנינין שאין זה ולד כלל ושאלו בגמ' בשלמא מלא מים מלא דם לא כלום הוא אלא מלא גוונין ניחוש שמא ולד היה ונמוח ופירשה רבא מלא תנן ואם איתא דאיתמח מיחסר הוא חסר ואתה למד מדבריו שאם לא היה מלא חוששין לולד ורב מתנא אמר גוונין תנן ואם אתא דאיתמח כליה בחד גוונא הוה קאי ואתה למד מדבריו שאם היה בגוון אחד חוששין לולד ודבר זה לא נחלקו בו רבא ורב מתנא כדי לפסוק כאחד מהם אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא והלכה כשניהם וא"כ שפיר מלא דק דק של בשר ומשתנה לגוונין אין חוששין לולד אבל אם הוא חסר או אם הוא בגוון אחד חוששין שמא ולד היה ונמוח ואם היה מרוקם ר"ל שנתדקדק הבשר לעור עד שצורת האיברים נראית בעור כמין רקום הרי זה ולד ואם נתרקם כל כך עד שנכר בו אם זכר אם נקבה יושבת כדינה אלא שאם אינו נכר אם זכר אם נקבה נותנין לה חומרי שניהם לישב לזכר ולנקבה ר"ל ארבעה עשר ימי טומאה כנקבה ועשרים וששה ימים טהרה לתשלום ארבעים כזכר ויש עוד בדין זה ענין שלישי שלא נתברר כאן והוא שהפילה שפיר מלא בשר נמוח ר"ל שאין בו שום רקום והוא הנקרא סתם שפיר שאינו מרוקם והוא נוטה יותר לולד ממלא דם ומלא מים ומלא גוונין אבל אינו כשפיר מרוקם ונחלקו בה בגמ' והסכימו לפסוק כשמואל שאמר בה שחוששין לולד ליתן לה ימי טומאה כנקבה בין שהיה בשר שבתוכו צלול בין שהיה עכור ואע"ג דרב ושמואל הילכתא כרב באיסורי יש שאין גורסין בה רב ואף הגורסין כן מודין בה מפני ששמואל היה בקי בדברים אלו הרבה וכמו שאמר בסוגיא האי בתוך נדותה בעל וכפתוה ואודי וכן שהיה עושה בה מעשה תמיד וכדקאמר מעולם לא דכו שפירא בנהרדעא אבל אין נותנין לה ימי טוהר כלל ולא עוד אלא שאף במרוקם פסקו כשמואל שלא ליתן לה ימי טוהר עד שישעיר ר"ל שיהא ראשו מלא שערות כולד גמור וכן פסקו שאף במלא מים ומלא דם אם הוא חסר או בגוון אחד חוששין לולד ומכאן ראו הגאונים להחמיר בכלם שאין אנו בקיאין בין מלא לחסר בין גוון אחד לשני גוונין ומחמירין בכלן לטומאת נקבה ושלא ליתן לה ימי טוהר כלל:

משנה המפלת סנדל או שיליא תשב לזכר ולנקבה פי' סנדל היא חתכה בלא צורה ומתהוית לפעמים ממותר החומר שנוצר העובר ממנו כאלו נזדמן להיות ולד אחר ולא נתהוה ונעשית חתכה כעין לשון השור כרוכה כסנדל על מקצת הולד האחר ומפני זה נקרא סנדל ולעולם אינו יוצא בלא ולד אחר וכרוך עמו שאם לא יצא כרוך עמו הרי היא כמפלת חתכה שביררנו דינה בראש הפרק אבל כשיוצא כרוך עם הולד האחר הוא הנקרא סנדל ודינו כולד לטמא מצד עצמו ושאלו בגמ' מה אתה צריך עליו לבא מצד עצמו ומ"מ הרי היא טמאה מצד האחר ותירצו בה אי דאיתילידא נקבה בהדיה הכי נמי כלומר שלא הוצרכנו לסנדל מצד עצמו כלל שהרי אפילו תאמר שהוא זכר הרי היא כיולדת זכר ונקבה גמורים שיושבת ימי טומאה וימי טהרה של נקבה שהרי ימי טומאת זכר וימי טהרתו נבלעים במנין הימים של נקבה אלא בדאיתיליד זכר בהדיה וחוששין לסנדל מצד עצמו שמא נקבה היא ליתן לה ימי טומאת נקבה ואין אומרין מאחר שזה זכר הוברר הדבר שהיא הזריעה תחלה ושניהם זכר אלא שמא שניהם הזריעו כאחד שהרי כמה פעמים אשה יולדת זכר ונקבה ואין נותנין לה ימי טוהר אלא תשלום ארבעים ועוד אמרו בגמרא אפילו איתילידא נקבה בהדיה נפקא מינה להיכא דאיתילידא נקבה לפני שקיעת החמה וסנדל לאחר שקיעת החמה דמונה תחלת לידה מן האחרון לישב שבועים משעת לידת הסנדל שמא נקיבה היא וסוף לידה מן הראשון לתשלום יום שמונים לדמי טהרה משעת לידת הנקבה ונמצאת מחסרת ימי טהרה יום אחד שמא הסנדל זכר ואין לה תשלום שמונים מצדו אלא מצד הנקבה וכן שהיא מונה תחלת נדה מן הראשון ותחלת נדה מן האחרון ר"ל שאם ראתה ביום שמונים ואחד לראשון הויא לה תחלת נדה ואם ראתה בשמונים ושבעה מונין מן השני להיות זה שמנתה שמונים ואחד יום שמונים שהוא יום טהרה וכשחוזרת ורואה לשמונים ושבעה הויא לה תחלת נדה וכן כיוצא בזה בכל צד שאפשר להחמיר:

וסנדל זה פירושו שאין לו צורת פנים ואע"פ שאמרו בגמרא סנדל צריך צורת פנים ואפילו מאחוריו כלומר שכל שהיה לו צורת פנים אפילו מאחוריו ולד הוא באמת כך פסקוה גדולי הדורות אלא שרוב פוסקין כתבוה כדברינו וממה שאמרו בגמרא בימי חנניא בקשו לטהר את הסנדל שאין לו צורת פנים ואמר להם טהרתם את היולדות כלומר שהרי ולד גמור הוא וכשהקשו לו ממה שאמרו צריך צורת פנים הם השיבו מעדותו של ר' חנינא נשנית כלומר יחיד שנאה ואין הלכה כמותו וכן נראה שאע"פ שאין בה עצם כן ויש חולקין אף בזו:

ולפי מה שפירשנו בסנדל אי אתה צריך לחלוק עם מה שאמרו אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת וכן לשון סוגית הגמרא מוכחת מדקאמר אימר שניהם הזריעו בבת אחת ולא אמר אימר נתעברה וחזרה ונתעברה ומ"מ י"מ בסנדל שכשהאשה מעוברת פעמים שמשמשת לאחר עבורה ומתעברת והעובר האחרון פוחת את צורת הראשון ועושהו כמין חתכה ואע"פ שהיה ולד הרי האחרון בא ורצפו וכן פירשוה גדולי הרבנים בשמועת שלש נשים משמשות במוך שאחת מהם מעוברת ומחשש שמא יעשה עוברה סנדל והוא שאמרו דומה לדג שלם ומתחלתו ולד היה אלא שנרצף וכן שאמרו לאדם שסטר את חברו והחזיר לו פניו לאחוריו ולפירוש זה אם יצא ולד שעם הסנדל בן קיימא אין לומר עוד נתעברה וחזרה ונתעברה ולפיכך הוצרך לומר שניהם הזריעו כאחד ויש למדין מבין שני פירושין אלו שאם אתה אומר אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אם ילדה שני ולדות ומת האחד בתוך שלשים והאחר חיה עד לאחר שלשים מתאבל אף על הראשון מדהאי כלו לו חדשיו שהרי חיה שלשים אף האחר כן ואם אתה אומר שחוזרת ומתעברת שמא שני עבורין היו לזה כלו לו חדשיו ולזה לא כלו חדשיו ואין זה כלום שמא האי בר שבעה הוא ואישתהי ומקילין באבל ועוד שכשמת הראשון למה יתאבל מספק ואם תאמר שיחזור ויתאבל עליו הרי נבלע באבלות שניה אלא שאפשר לפרשו לענין שמועה ואף לענין פירוש אפשר לפרש בסנדל מטעם חוזרת ומתעברת ולא אמרו אינה חוזרת ומתעברת אלא בבני קיימא:

והמפלת שיליא אף היא תשב לזכר ולנקבה ופירש שליא היא החמת שהשפיר עם בשר הולד ואיבריו נוצרים בתוכה ולא שהשיליא ולד שאינו אלא קרום ולדעת קצת חכמי הטבע נעשה מזרע האיש אלא מפני שאין שליא בלא ולד ואימר נמוח שפיר בתוכה ומ"מ דוקא בשיש בה טפח אבל פחותה מטפח אין חוששין לה לכלום מדין התלמוד אלא שבזמן הזה מתוך חסרון בקיאות מטמאין בכלן לישב לנקבה ושלא ליתן לה דמי טוהר כלל וכן כתבו הגאונים אלא שבזו מיהא איני יודע מה חסרון בקיאות בכך וודאי יש בדברים שראוי לומר כן ויש שאין צריך לומר כן אלא שמא אם יקלו באחת יפרצו באחרת ובקעה מצאו וגדרו בה גדר:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרכים שביארנו הלכה פסוקה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: