מאירי על נדה לח

דם הירוק שטהרנו בין בנמצא בכתם בין ביצא מגופה בהרגש לא סוף דבר כשהיתה טהורה כשיצא ממנה דם זה אלא אף אם היתה נדה שנמצאו רוקה ומי רגליה טמאין שהזב והזבה והנדה והיולדת ארבעתן רוקן ומי רגליהן ושכבת זרע של זב עמהן אב הטומאה לטמא אדם וכלים ולטמא במגע ובמשא בכל שהוא דם הירוק מיהא טהור ואין מדמין אותו לרוק ומי רגלים ששני אלו מתעגלין ויוצאים ר"ל מתאספים במקום אחד ויוצאין בבת אחת אבל דם כל עומת שבא כן הוא הולך ונוטף ראשון ראשון:

הכתם אינו מטמא אלא בכגריס הקלקי שהוא גדול שבגריסים וכל שאפשר לו לתלות תולה הרגה מאכלת בין של ראש בין של יד תולה בו שדם המאכלת בין בראש בין בגוף דומה הוא לדם הנדות וכן תולה בבנה ובעלה אם היו ידיהם מלוכלכים בדם ויש מדקדקין מכאן שבזמן הזה אין תולין בכלום שהרי אין לתלות לפי סוגיא זו אלא בדם הדומה לדם הנדות כמו שכתבנו במאכלת וכן במה שאמרנו לא בשל כל אדם אלא בבחור שלא נשא אשה וכו' ועכשו אין אנו בקיאין במראות ואין זה כלום שבזו המקשה היה סובר לתלות כל כתם אפילו אדום שבאדומים במאכלת או בבנה ובעלה ואם אדום זה אינו דומה למאכלת היאך תולה אדום שבאדומים במאכלת של גוף וכן היאך תולה אותו בבעלה שאין דמו אדום כל כך אבל כל שאינה יודעת לדמותו או שהלך מראה הדם או הצבע שנתעסקה בו מלפניה תולה מן הסתם כל אדום באדום וכל שחור בשחור עד שיתברר שלא היה דומה לו והרי בפרק הרואה הוזכר מעשה בר' עקיבא שבאה לפניו אשה אחת ואמרה לו ראיתי כתם ואמר לה שמא מכה יש ביך ויכולה להתגלע ולהוציא דם ואמרה לו הן וטיהרה ר' עקיבא ולא הצריכו להביא ולגלות המכה שתולין מן הסתם וכן כתבוה גדולי המפרשים ואף הם כתבו שמאחר שבזמן הזה חוששין אף לצבע של מי תלתן וצלי אף היא תולה בהן להקל ואין זה נראה לי מאחר שבדין התלמוד אינו מראה דם אין תולין בהם להקל: