מאירי על נדה ג

ואלו הענינים כלם מתבארים במשנה וכל המשנה משתלשלת לענין אחד זולתי שבגמרא יתבאר מה שיראה ממנה לענין הוסתות והוא שאמר כל הנשים דיין שעתן ר"ל לדונן כטמאות משעת ראייה ואילך לטמא תרומות וטהרות במגעם ואין חוששין הואיל ועכשו ראתה מאתמול יצא לו הדם מן המקור לבית החיצון וכותלי בית הרחם העמידוהו ומשיצא לבית החיצון טמאה אע"פ שלא יצא לחוץ וכדכתוב דם יהיה זובה בבשרה אלא אומרין שיציאתו מן המקור ומשם לחוץ הכל היה ברגע אחד ולא סוף דבר דוקא בראתה על ידי הרגשה שיש לומר מאחר שלא הרגישה למפרע ועכשו הרגישה השתא הוא דחזאי אלא אפילו ראתה בלא הרגשה הדין כן ושאלו בגמ' מאן טעמא דשמאי כלומר שאע"פ שמן הדין כך הוא מ"מ היה לו להחמיר דרך סייג ונשאו ונתנו בטעם דבריו הרבה והעלו בה משום פריה ורביה ואע"פ שמשנה זו לענין טהרות היא שנויה לברר אם משעת ראיה של עכשו מטמאין למפרע טהרות שנגעה מאתמול אם לאו אבל לענין ביתה אע"פ שראתה עכשו אין שום חשש במה שבא עליה מאתמל לשום שגגת איסור אלא אפילו שיהא לבו של אדם נוקפו בדבר זה כלל ואף באשה שיש לה וסת שהוזהר בעונה סמוך לוסתה אינה אלא מחשש ראיה בשעת תשמיש מ"מ כל שאתה מטמא טהרות למפרע אתה עושה אותה נדה למפרע וכשבא עליה באותו מפרע לבו נוקפו לומר היאך אפשר טהרות טמאות ואני איני בשגגת איסור וגורם לו להיות לו כמה פעמים חושש בדבר ומתירא ונרתע לאחוריו ללא צורך והלל מחמיר בדבר לענין טהרות לטמא למפרע מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה כלומר מבדיקה לבדיקה והוא שמנהגן היה לבדוק את עצמן תמיד אם נזדמן להם דם בבית החיצון ואם בדקה עצמה באחד בשבת שחרית ומצאה טהורה ונתרשלה שלא לבדוק עד כמה ימים ולסוף כמה ימים בדקה עצמה ומצאה טמא מטמאין כל טהרות שמבדיקה ראשונה ואילך שמא עם סלוק ידיה ראתה ואע"פ שלבעלה אין חוששין לכך כמו שבארנו שאף באשה שיש לה וסת לא הוזהר בעונה סמוך לוסת מחשש טומאת מפרע אלא שמא לקורבת הוסת תראה בשעת תשמיש הא כל שאירע לו כך ולא ראתה אע"פ שראתה בשעת הוסת אין שום סרך בדבר לענין טהרות מיהא חוששין ולא סוף דבר בראתה שלא בהרגשה שיש לדון כן כלומר מדהשתא נמי לא ארגישא אפשר דמקמי הכי נמי חזאי אלא אף בראתה בהרגשה כן ואין חוששין לבטול פריה ורביה כלל:

וחכ"א לא כדברי זה שמחמיר יותר מדאי ולא כדברי זה שמיקל יותר מדאי אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה ר"ל דין מעת לעת מעכב על דין פקידה שאם בדקה עצמה יום א' ומצאה טהור ולא חזרה לבדוק עד יום ה' וביום ה' בדקה ומצאה טמא אין מטמאין את הטהרות שמיום א' ואילך אלא שמטמאין ביום ה' כל טהרות שנגעה מעת לעת למפרע ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת ר"ל שאם בדקה עצמה שחרית ומצאה טהור וחזרה ובדקה בחצי היום ומצאה טמא אין אומרין לטמא טהרות מעת לעת למפרע אלא מבדיקה ראשונה ואילך והלכה כחכמים ופי' הטעם בגמ' ממה שחכמים תקנו להן לבנות ישראל שיהו בודקות שחרית וערבית שחרית להכשיר טהרות של לילה וערבית להכשיר טהרות של יום ופי' הטעם בתלמוד המערב מתוך שהיא רגילה במי רגלים שחרית וערבית עשאוה כמבוי המתכבד ושטף מים עוברת בו וכשעמדה ימים בלא בדיקה קנסוה לטמא טהרות שלה בעונה יתירתא ר"ל שאם בדקה ערבית ומצאה טמא טהרות של כל היום טמאות מן הדין שהרי אף אם בדקה שחרית ומצאה טהור כל שמצאה בערבית טמא ונמצאה כל טהרות שביום טמאות מן הדין וקנסוה עוד בשל לילה עד שנמצא בין שתיהן מעת לעת ואע"פ שאפשר לטמא בה לפעמים שלש עונות ר"ל של היום ושל לילה ושל אתמל מצהרים ולמעלה שנטמאו שלש עונות אמצעית שלמה ושנים פרוסות אחת מצהרים ולמעלה ואחת משחרית עד צהרים מ"מ לא חלקו במעת לעת וכל אלו דוקא לטהרות אבל לענין בעלה דיה שעתה ואין צורך להיות לבו של אדם נוקפו אלא שבאשה שיש לה וסת צריך להרחיק עונה סמוך לוסת מחשש שמא תראה בשעת תשמיש כמו שביארנו:

כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה ופירשוה בגמ' שראתה בשעת וסתה שמאחר שיש לה וסת קבוע לראייתה משלשים לשלשים או לאיזה זמן קבוע ודאי אורח בזמנו בא ואין חוששין בו למפרע כלל הא שלא בשעת וסתה הרי היא כשאר הנשים למעת לעת אם לא מעטתהו פקידה וכן הלכה ואם לא בדקה עצמה בשעת וסתה ולאחר ימים בדקה עצמה ומצאה טמא מטמאין טהרותיה למפרע משעת וסתה וזו היא טומאת וסתות הא אם מצאה טהור לכשתבדוק פעם אחרת ונמצא טמא אינה מטמאה אלא מעת לעת ומפקידה לפקידה וקביעות וסת אינו אלא בשלשה פעמים כמו שיתבאר:

והמשמשת בעדים הרי זו כפקידה פי' בגמ' שחכמים הצריכו לענין טהרות אף לאשה שיש לה וסת שלא תשמש אלא בעדים ר"ל שתבדוק עצמה בהם ובדיקה זו י"מ בה שמביאה שפופרת חלק כדי שלא יסרטנה ומכנסת מכחול ר"ל קיסם ארוך בתוכו ועל ראשו מוך או בגד ומכניסתו בפנים עד שמגיע לצואר הרחם ומוציאתו ומעיינת בו אם יש בו טפת דם אם לאו כמו שיתבאר בפרק אחרון ס"ו א' ואין זה כלום שבדיקה זו אין בה צורך אלא לרואה בשעת תשמיש פעם ראשונה ושניה ושלישית שדינה להתגרש ויכולה להנשא לאחר ואם אירע לה כן בשני מתגרשת ומותרת לשלישי ואם אירע לה כן בשלישי תתגרש ואסורה לכל אדם עד שתתרפא וכשבודקת את עצמה לידע אם נתרפאת בודקת עצמה בדרך זה אבל בדיקה זו הנקראת עד הוא חתיכת בגד אחד לו ואחד לה ואותו שהיא מקנחת בו נקרא עד שלה ואת שהוא מקנח בו נקרא עד שלו וצריך שיהא בגד זה לבן כדי שיראה בו טפת דם לא שיהא אדום ולא שחור וכן לא יהא של פשתן חדש שמא מתוך שהוא קשה מעט יסרטנה ויעותנה אלא של צמר נקי וזך או של צמר גפן או שחקים של בגד פשתן לבן כמו שהתבאר בפרק שני י"ז א' ומכנסת העד למקום המוכן לו ובודקת בכל חורין וסדקים שבו שאם אינה מכניסתו לחורין וסדקין שבו אין זו בדיקה אלא קנוח שהוא נאמר לקנוח מבחוץ ולא לבדיקת פנים לפי מה שפירשו גדולי הרבנים בפרק שני וי"מ אותו אף בבדיקת פנים אלא שאין שם אלא הכנסה והוצאה תכופה לה ולא עשתה כלום ואין צריך לומר שאין חלוק שלה בדיקה אע"פ שלא מצאה בו כלום שהרי לבדיקת חורים וסדקים היא צריכה ועל זו אמר שהיא משמשת בעדים והמשמשת דקאמר פירושו ומשמשת כלומר שצריכה היא שתשמש בעדים ועדים דקאמר בלשון רבים מפני שהצריכוה בדיקה לפני תשמיש ולאחר תשמיש ואף האיש הצריכוהו להיות לו עד לאחר תשמיש לסבה זו גם כן ואמר על עדים אלו שהעד האחרון שלה כל שלא מצאה בו טפת דם הרי הוא כבדיקה ואין חוששין שמא טפת דם היתה שם וחפתהו שכבת זרע אלא הרי הוא כפקידה וממעטת על יד מעת לעת וכן ממעטת על יד פקידה שבתוך מעת לעת שאם פקדה עצמה שחרית ושמשה בחצי היום ועד אחרון יצא נקי אם בדקה עצמה בערב ומצאה טמא אין מטמאין טהרות למפרע אלא מה שנגעה לאחר תשמיש אע"פ שאין כאן פסידת טהרות כל כך אבל עד ראשון אינו כפקידה מתוך שהיא תכופה לשמש אינה מכניסתו יפה לחורין וסדקין וכן שלו אינו כפקידה וכן הלכה ובמקום שאין טהרות מיהא לענין ביתה אינה צריכה בדיקה ויש חולקין להצריכה כן אף לביתה בקצת נשים כמו שיתבאר:

ועתה בא לפרש כיצד דין שעתה ואמר היתה יושבת במטה ועסוקה בטהרות ופירשה וראתה היא טמאה והטהרות טהורות שהרי דיה שעתה ואין מטמאין מגעה למפרע כלל ושאלו בגמרא מטה מאי עבידתה ליתני היתה עסוקה בטהרות ואם ללמד שמטמאה כלים ליתני היתה עסוקה ונגעה כלים ועוד דמטמאית אוכלים ודאי הוא הדין לכלים ופירש בה ללמד שכל שאין דיה שעתה ואתה מטמא טהרות שנגעה בה למפרע מספק אתה מטמא אף המטה מתורת משכב ומושב שלא תאמר נדה ודאי מטמאה משכב ומושב אבל טומאת ספק שבה אינה מטמאה משכב ומושב אלא מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב ועושהו אב הטומאה לטמא אדם טומאה חמורה להטעינו כבוס בגדים אע"פ שלא נגעו את הבגדים בנדה הואיל והוא לובשם בשעת נגיעה והוא הדין אם אינו לובשם לדעת קצת הואיל ונוגע בהם או בשאר כלים בשעה שנוגע במשכב ומושב ומדין טומאה בחבורין אבל כלים שהוא נוגע בהם לאחר שנגע במשכב או בגדים שלבש אח"כ לא שאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה וכן הלכה ומ"מ אע"פ שמעת לעת או מפקידה לפקידה בכל שאין לה וסת עשינוה טומאה חמורה אינה מונה שבעת ימי נדה אלא משעה שראתה וכן הלכה והרי עכשו למדנו ברוב נשים שמטמאות למפרע במעת לעת או מפקידה לפקידה ואח"כ למדנו באשה שיש לה וסת שאם ראתה בשעת וסתה דיה שעתה ושלא בשעת וסתה מטמאה למפרע כשאר הנשים:

ואח"כ באנו ללמוד שיש נשים שאף שלא בשעת הוסת דין שעתן והוא שאמר ר' אליעזר ארבע נשים דין שעתן מפני שאין דמיהן מצויין בתולה ומעוברת ומניקה וזקנה ופירש בבתולה כל שלא ראתה דם מימיה אע"פ שהגיע זמנה לראות ר"ל שהיא גדולה ואומר שבראיה ראשונה דייה שעתה ואפילו היתה נשואה וראתה דם מחמת בתולים או אפילו ילדה וראתה מחמת לידה עדין נקראת בתולה עד שתראה מחמת עצמה ומעוברת משהוכר עוברה שזהו כשנשלמו שלשה חדשים משעת הריונה ומינקת עד שתגמול את בנה ר"ל עד שיעור הראוי לגמלו והוא עשרים וארבעה חדשים הא משם ואילך אפילו היתה מניקתו הרי היא כשאר הנשים שאין הענין כן מחמת שהדם נעכר ונעשה חלב אלא שפירוק איבריה אינן חוזר לאיתנו עד כ"ד חדש וכן בתוך זמן זה אם גמלתו והעתיקו מחלב או שמת דיה שעתה ואע"פ שר' מאיר חולק בה לומר שהיא כשאר הנשים הלכה כחכמים ואיזו היא זקנה כל שעברו עליה שלש עונות שלא ראתה סמוך לזקנותה ושיעור זמן זקנותה לענין זה פי' בגמ' שהוא כל שיהו קורין לה אמא מחמת זקנותה או שקורין אותה זקנה ואינה מקפדת ושלש עונות אלו ר"ל וסתות שלה וי"מ עונות בינוניות משלשים לשלשים שהם תשעים יום וכן הלכה ומה שאמר ר' אליעזר כל אשה שעברו עליה שלש עונות דיה שעתה ר"ל אע"פ שאינה זקנה אין הלכה כן וכן מה שאמר ר' יוסי במעוברת ומניקה שעברו עליהן שלש עונות דין שעתן ור"ל דוקא שפסקו שלש עונות משהוכר העובר ומשהתחילה להניק אין הלכה כמותו ויש סבורים לפסוק כר' יוסי ואין הדברים נראין כמו שיתבאר בגמרא:

ובמה אמרו ר"ל ארבע נשים אלו שדיין שעתן דוקא בראיה ראשונה אבל כל שראתה פעם אחת משהוכר העובר או משהתחילה להניק או משהזקינה או בתולה שהתחילה לראות מצד עצמה כל שתראה פעם שניה הרי היא כשאר הנשים לטומאת מפרע ואם ראו את הראשונה באונס כגון מחמת פחד או מחמת חרדה או מחמת שנפלה ממקום גבוה וכיוצא באלו אף בשניה דיה וכן הלכה ויש חולקין לפסוק שבמעוברת ומניקה דיין כל ימי עבורן וכל ימי הנקתן ולא יראה כן כמו שיתבאר בגמרא:

אע"פ שאמרו דיה שעתה ר"ל כל שאמרו דיה שעתה הן שהיא אשה שיש לה וסת הן שהיא אחת מארבע נשים אע"פ שדיה שעתה ואינה מטמאה למפרע צריכה להיות בודקת עצמה בכל יום חוץ מן הנדה שאין הבדיקה מועלת שאף בלא ראייה טמאה היא עד שתספור ותטבול וחוץ מן היושבת על דם טוהר שאף כשתראה טהורה היא וכן כלן משמשות בעדים ובודקות בעידיהן חוץ מן היושבת על דם טוהר שהרי אינה נמנעת בכך וכן בתולה שדינה בקטנה עד שתחיה המכה ובנערה שעדין לא ראתה ארבעה לילות ומתוך כך אינה צריכה בדיקה שהרי דמיה טהורים ואע"פ שבזמן הזה תקנו בה שאף בקטנה בועל בעילת מצוה ופורש כמו שיתבאר בפרק אחרון ס"ה ב' מ"מ דין התלמוד כך הוא:

ופעמים צריכה וכו' מלה זו ר"ל פעמים נקראת בפתח הפ"א ר"ל שתי פעמים כלומר זו שאמרנו שצריכה להיות בודקת תמיד אם היא מרבה לבדוק תבא עליה ברכה וכמו שאמרו כל היד המרבה לבדוק בנשים הרי זו משובחת אבל לפחות צריכה לבדוק שתי פעמים בכל יום אע"פ שאינה משמשת שחרית משום טהרות של לילה ר"ל להוציאם מן הספק שאם לא תבדוק עד הערב יטמא מעת לעת כמו שביארנו וכן הדין נותן בבדיקת בין השמשות משום טהרות של יום וכן צריכה להיות בודקת בכל שעה שהיא עוברת לשמש מטתה ויתרות עליהן כהנות שנזקקות לבדוק בשעה שהן באות לאכול תרומה וכל אלו דוקא לטהרות או לביתה בעסוקה בטהרות ומטעם מגו כמו שיתבאר אבל אשה שאין עסוקה בטהרות או בזמן הזה שאין כאן טהרות אין צרך בבדיקה כלל ולא עוד אלא שאין לבדוק אחר תשמיש כדי שלא יהא לבו נוקפו שכל הנשים שיש להן וסת בחזקת טהרה הן ואף גדולי המחברים פסקוה כן בהלכות טומאה ובהלכות נדה ראיתי שמצריכים לשמש בעדים והדברים מתמיהין ויש פוסקין שאף באין לה וסת כל לבעלה לא בעיא בדיקה כמו שיתבאר ור' יהודה מצריך בדיקה בכהנת אף בשעת עברתה מלאכול בתרומה ולהכשיר שירים שלפניה שלא יטמאו לכשתבדוק ותמצא טמא ואין הלכה כמותו:

זהו ביאור המשנה וכבר למדת פסק שבה מדברינו ושעניניה כלם סובבים לענין טהרות ומה שיצא ממנה לענין ביתה יתבאר בגמ' ודברים שנתחדשו עליה בגמרא אלו הן: