מאירי על נדה כט

אע"פ שהבועל נדה משהערה טמא לענין טומאת קרי שהיא טומאת ערב אין בעל קרי טמא עד שיזריע שנאמר אשר תצא ממנו והוא שאמרו כאן בשלא גמר ביאתו ובפרק המפלת יתבאר ושאר הדברים שבסוגיא דברים פשוטים הם ומפורש כל צרכן בפירושי גדולי הרבנים:

המשנה הרביעית והכונה בה לבאר החלק השני והוא שאמר כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הבאין מן הדרך נשיהן להם בחזקת טהרה כבר ידעת שהנשים יש מהן שיש להן וסת ימים ר"ל שרואה מזמן לזמן ויש מהן שאין לה וסת ימים אלא שיש לה וסת הגוף והוא שמפהקת או מתעטשת או חוששת בפי כריסה ויש מהן שאין להן וסתות אלו אלא שמועדות לראות לסבות ידועות כגון לקפיצות או לאיזה מאכל וזה אינו כלום אלא בצירוף זמן שאם לא כן ראייה על ידי אונס היא ואינה קובעת וסת אלא שיש לה צירוף זמן ומתוך כך הוא נקרא וסת המורכב ויש נשים שאין להם וסת כלל לא בזמן ולא במאורעות הללו ואינה מרגשת כלום עד שיבא הדם ומשנה זו מאחר שהוא אומר בה כל הנשים פירושו בין ביש לה וסת בין באין לה וסת ופירוש הדברים ביש לה וסת כל שהיא טהורה והוא בא לשמש שלא בשעת וסתה שאינה צריכה בדיקה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש ולא בין תשמיש לתשמיש אלא בועל ושונה כמה שירצה אפילו בעל נפש עד עונת הוסת ובעונת הוסת אם בדקה ומצאה טהור שוהא עד שיעבור עונה שאחריו ואם מצאה טהור חזרה לתקונה אבל שלא בעונת הוסת אינה צריכה בדיקה שלא הוזכרה בדיקה אלא לטהרות ובאשה שאין לה וסת לפי מה שכתבנו בשם גדולי הפוסקים בפרק ראשון פירושה אחר ששמשה שלשה פעמים ולא ראת ששלשה פעמים צריכה לבדוק בעצמה לפני תשמיש ולאחר תשמיש וכל שבדקה שלשה פעמים ומצאה טהור הרי היא בחזקת טהרה ואינה צריכה בדיקה אלא שיראה שחושש לה משלשים לשלשים אע"פ שאין לה וסת ואף הוא בכל אלו אין צריך לחקרה אלא בא עליה בין עירה בין ישנה על מנת שלא תמחה:

ואח"כ פירש בבא מן הדרך והניח את אשתו בחזקת טהרה שהיא לו בחזקת טהרה ויכול לבא עליה ופירש ריש לקיש בגמ' כשהוא בא בתוך עונתה ופירושה באין לה וסת קבוע ומ"מ יש לחוש בו משלשים לשלשים שהוא סתם עונה והוא שפירשו דוקא שבא בתוך השלשים והשלים רב הונא את דבריו ביש לה וסת שאם הגיע שעת הוסת אסורה ודוקא בוסת הימים אבל בוסת המורכב שמא לא קפצה ואינה חוששת אלא משלשים לשלשים כסתם רוב עונות הא בוסת הימים והגיע וסתה אסורה ואע"ג דרב הונא מטעם וסתות דאוריתא קא אתי עלה וקיימא לן וסתות דרבנן מ"מ לענין פסק אף אסורה דקא אמרינן מדרבנן ומספק שמא יבא האורח בזמנו ואח"כ השלים בה רב שמואל שאם יש לה וסת והגיע שעת וסתה שאסרנוה אם עבר זמן הוסת בכדי שיעור ספירה הרי היא לו בחזקת טהורה שהרי יש כאן תרי ספיקי שמא לא בא האורח ואם תמצא לומר בא שמא ספרה וטבלה ואפילו בילדה שהיא בושה לטבול וודאי הוא הדין לאין לה וסת אם עברו שלשים ועוד אחריהן כשיעור ספירה ומכאן למדו רבים שדרך נקיות הוא לאשה לטבול בשעת טבילתה אף בשאין בעלה בעיר זו היא השטה הברורה בענין משנה זו ובסוגיא שלה וכל האמוראים שבה לא נחלקו אלא שר' שמעון בן לקיש דבר באין לה וסת ושיבא בתוך העונה ורב הונא דבר בשיש לה וסת ושיבא בתוך זמן הוסת ורב שמואל דבר ביש לה וסת ועבר זמן הוסת בכדי ספירה והוא הדין לאין לה וסת לזמן שלשים ויש בזה פירושים אחרים לרוב מפרשים וזה עיקר וכבר הסכמנו בה למה שפסקנו בענין זה בפרק ראשון וכל מה שנאמר בבא מן הדרך דוקא בשהניחה הוא בחזקת טהרה אבל אם הניחה בחזקת טומאה לעולם היא בטומאתה עד שתאמר לו טהורה אני שאין ספק מוציא מידי ודאי:

וזהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שבאו עליה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן: