מאירי על נדה כז

רוכבי גמלים אסורים לאכול בתרומה עד שיטבולו ויעריבו שמשן מפני שרגילים לרכוב עליהם בלא אוכף ומתחמם בשרם בסמיכותה על עור הגמל ושמא מתוך חמומם ראו טפה של שכבת זרע ועל זו אמרו רוכבי גמלים כלם רשעים ומה שאמרו באחרון של קדושין הגמלים כלם חסידים גמלים לחוד ורוכבי גמלים לחוד שהגמלים ר"ל שמחמרים אחריהם ואינם רוכבים עליהם ומתוך ריחוק מהלכם נרתעים ושבים בכל לב והוא ענין הספנים גם כן שאמרו עליהם כלם צדיקים אבל רוכבי גמלים נאמר עליהם רשעים מצד שנהנין בחמום של עבירה וכיוצא בה אמרו החמרים יש מהן רשעים ויש מהן צדיקים ואיכא דאמרי הא דמיכף ר"ל שיש עליהן אוכף הא דלא מיכף ורוכבין עליהן בלא אוכף ואיכא דאמרי תרויהו בלא אוכף הא דמטרטון ר"ל שרוכב בפסוק רגלים דרך עמידת המאזנים הנקראות טורטני ונמצא בשרם מתחמם על העור הא דלא מטרטין אלא שרוכב כדרך אשה וכן כל כיוצא בזה:

אסור לאדם לישן פרקדן והוא שפניו למעלה או פניו למטה אלא שיעמוד מוטה לצד אחד ובשעת קרית שמע אף בהטיה אסור אא"כ לבעל בשר שישיבתו או שכיבתו מן הצד לגמרי קשה לו:

המשנה השלישית והכונה בה מענין החלק הראשון ובפרט לידע אם אירעה להם טומאה בשעת תשמיש היאך הוא דינם והוא שאמר נמצא על שלו טמאים כו' משנה זו פירושה לענין קרבן וצריך שתדע שפירושה בסמוך לוסתה שאם שלא בשעת וסתה אנוס הוא ולא היה לה לבדוק ושניהם פטורים מן הקרבן אלא שבעל סמוך לוסתה והיה סבור לבעול ולפרוש קודם הוסת ואירע לו שראת ואם הרגישה בראייתה שניהם חייבין ואין צריך בבדיקת העד אלא שלא הרגישה אבל בדק הוא בעד שלו ומצא ומאחר שמצא בעד שלו ודאי בשעת תשמיש נטמאת ושניהם חייבים בקרבן וכן שורפין במגען את התרומה ואין אומרין לחוש לדם מאכלת לחומרא שלא לשרוף את התרומה שאותו מקום אע"פ שאינו בדוק לגמרי אצל מאכלת מ"מ דחוק הוא אצלו ואין חוששין לו ומ"מ אם נמצא שם מאכלת רצוצה ר"ל מעוכה אין אומרין אותו מקום בדוק הוא לגמרי אצל מאכלת ומעלמא אתי אלא שמא דחק ונכנס ואין שורפין אלא תולין ומ"מ היא טמאה נדה אבל אם לא מצא הוא בשלו אלא היא מצאה בשלה אם כשיעור וסיס ר"ל שתיכף שיצא השמש הכניסה העד (שיצא) [שהיה] מוכן בידה בצד הפתח וקנחה ומצאה שניהן חייבין כל כיוצא בזה ודאי כבר היה שם ביציאת השמש ואם אחרה עד אחר זמן פטורין מן הקרבן ואחר זמן זה לא היה העד מוכן בידה שיעורו בכדי שתושיט ידה ותטלהו מתחת הכר או הכסת ותקנח בו ואם הוא בידה אם לא רצת לקנח במטה ושהת בכדי שתרד מן המטה להדיח פניה של מטה ותקנח ושניהן שיעור אחד הוא וכל ששהת כשיעור זה שניהם טמאים טומאת שבעה מספק שדנין אותו כבועל את הנדה אבל פטורין מן הקרבן ר"ל מקרבן חטאת ואף אשם תלוי אין כאן שהרי אין כאן איסור קבוע ואח"כ ר"ל ששהתה יותר משיעור זה ומצאה כתם שהרי היא כרואה מתחלה ואין דנין אותה כמשמשת נדה לטמא את בועלה אלא שהיא מטמאה טהרות מעת לעת אבל בועלה אינו טמא טומאת שבעה כבועל נדה אלא טומאת ערב כנוגע שאין טומאת מעת לעת מטמאה את בועלה כמו שהתבאר ור' עקיבא אומר שמטמאה את בועלה ומפני שסובר שמעת לעת שבנדה הואיל ומטמאה משכב ומושב אף היא מטמאה את בועלה ואין הלכה כמותו אלא כחכמים ומודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם שאם בא עליה אחר שנמצא הכתם בועלה טמא משום בועל נדה וא"ת פשיטא שאף בשלפניה אם בא עליה אח"כ מטמאה בועלה משום בועל נדה שמא הייתי אומר הואיל וטומאת כתמים דרבנן אף לאחר שנמצא הוה ליה כמעת לעת שבנדה ואף הבועלה לאחר שתמצא לא יהא כבועל נדה וקמ"ל דמאחר שבא עליה לאחר שנמצא מטמאין אותו למפרע:

זהו ביאור המשנה וכלו על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

היה לה עד בדוק ר"ל שהוא נקי וקנחה בו לאחר תשמיש ומצאה בו דם או שלא עיינה בו אלא שהניחתו בקופסא או באיזה מקום ולמחר עיינה בו ומצאה בו דם אפילו כל שהוא טמאה ואפילו נמצאת מאכלת רצוצה על הכתם אין תולין בו שאותו מקום בדוק הוא אצל מאכלת ואפילו היה הכתם עגול שהוא של מאכלת ואין צריך לומר במשוך אבל אם היה בדוק וטחתו בירכה או הניחתו תחת הכר או הכסת ולמחר נמצא עליו דם משוך טמאה בכל שהוא ואין תולין אותו במאכלת אע"פ שאם נמצא בחלוק אף במשוך תולין משום מאכלת שבעד החמירו כמו שיתבאר במשנת פרק הרואה ובעגול מיהא אף בזו תולין במאכלת שנתמעכה תחת הכר או תחת הכסת ואין מטמאין אותה אלא ביתר מכגריס בו אבל אם לא היה העד בדוק לה אם טחתו בירכה או הניחתו תחת הכר או הכסת טהורה לדברי הכל שהרי תרתי ספיקי נינהו שמא בעד עצמו היה קודם תשמיש שהרי לא היה בדוק לה ואם תמצא לומר לאחר תשמיש שמא מיריכה היה או תחת הכר נתמעך בה מאכלת אבל אם הניחתו בקופסא כל שהוא ביתר מכגריס טמאה אבל כגריס טהורה אף במשוך ויש חולקין להקל אף ביתר מכגריס וכן נראה לכאורה כמו שנבאר וא"ת מאי שנא עד שאינו בדוק משלש נשים שלבשו חלוק אחד ונמצא עליו דם שכלן טמאות בזו הויא לה כל חדא וחדא כבאה לישאל עליו ועל חברתה וכענין שני שבילים שבבת אחת טמאין:

ועד שאינו בדוק פירשו בתוספות כגון שהזמינה פקולין או צמר לבן ובדקתם ולא הניחתם אח"כ אלא שלא עיינה בהם סמוך לבדיקה אם יש עליו טיפי דמים אם ממאכלת אם משאר דברים הא בבגד שלא בדקה בו כלל או שבדקתו ואח"כ הניחתו טהורה שאם לא כן נטלה בגד מן האשפה וקנחה בו ומצאה בו דם תטמא ומ"מ גדולי הדור משיבין שכשנטלה בגד מן האשפה או אף בלקחה חלוק מן השוק וקנחה בו ודאי טהורה מכלום שאין המחלוקת אלא בבדיקה בעד שסתם עדים מוצנעים הם במקום שאין לתלות בהם לכתמים כגון לעבור בהם בשוק של טבחים וכיוצא בזה אבל מ"מ כל שהכינתו לעד ובדקתו אע"פ שהניחתו טמא עד שידע מאין בא או באיזה דבר יכולה לתלותו וזהו דבר פשוט אצלם בכל המסכתא כמו שאמרו בשלש נשים שלבשו חלוק אחד וכן שלש נשים ישנות במטה אחת או שישבו על ספסל אחד שטמאות ואין תולין במקרה שאינו ידוע וכן בכמה מקומות כיוצא בה:

דברים אלו שכתבנו בין בעד בדוק בין בשאינו בדוק יש חולקין בהן בקצת דברים מתוך כך אני מעירך מעט בביאור הסוגיא כדי שתעמוד על עקרי הדברים והוא שאמרו בדקה בעד הבדוק לה וטחתו ביריכה ולמחר מצאה עליו דם ר"ל בעד אמר רב טמאה נדה ר"ל לא משום כתם לבד אלא משום נדה גמורה דודאי מגופה אתא ואם משוך טמאה בכל שהוא שדם קנוח הוא אבל אם הוא עגול דוקא ביתר מכגריס שאם כגריס ודאי תולין במאכלת שבירכה אחר שהוא עגול אלא ביתר מכגריס ויש חולקין בזו ומפרשים טמאה נדה אף בעגול ובכגריס או פחות משום דרגלים לדבר הואיל וקנחה בו וכן כתבוה גדולי המחברים ויש מביאין ראיה לדברנו מדתני במתניתין נמצא על שלה בשיעור וסיס טמאין וחייבין בקרבן והקשו וליחוש דלמא דם מאכלת הוא ותירץ אותו מקום בדוק הוא אצל מאכלת אלמא כל היכא דליתא להאי טעמא תולין במאכלת ומתניתין ודאי בעד בדוק היא דאי לאו הכי קרבן למה אלא ודאי הכא ביתר מכגריס אם הוא עגול ולימד שאין תולה בשוק של טבחים שאין דרכה לעבור בשוק של טבחים בעדים הבדוקים ולא נאמר כן אלא בחלוק ואע"פ שאפשר לדחוק שלא הקשו וניחוש דילמא דם מאכלת הוא אלא להחמיר שלא לשרוף עליה תרומה אבל לענין נדה אע"פ שהוא מקום מאכלת כל שנטמא בעד רגלים לדבר וחדא ספיקא במקום רגלים לדבר כודאי הוא מ"מ נראין הדברים כשיטתנו:

בדקה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ולמחר מצאה עליו דם רב אומר טמאה נדה ור' חייא אומר משום כתם ופירשוה בכגריס ועוד דנפק ליה מתורת מאכלת ולדעת ר' מדנפק ליה מדין מאכלת ודאי מגופה אתא וחזרו ואמרו על זו ר' מטמא ור' יוסי מטהר וכן אמרו כשטהר ר' יוסי לעצמו טיהר כלומר לשיטתו הלך שמטהר בעושה צרכיה אף בעומדת ור' כר' מאיר וודאי ר' יוסי אף מדין כתם מטהר שהרי בעושה צרכיה טיהר אף לכתחלה כמו שהתבאר שם ומאחר שפסקנו בעושה צרכיה כר' יוסי אף בזו הלכה כר' יוסי ולטהר בעד שאינו בדוק אף ביתר מכגריס ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שאע"פ שהלכה כר' יוסי בעושה צרכיה בזו הואיל ורב ור' חייא שוים לטמא אי משום נדה אי משום כתם הלכה כדבריהם כל שהוא יתר מגריס ומשום דלא דמי עד לחלוק שאלו חלוק שאינו בדוק כתמו טהור ועד הואיל ובדקה בו ידים מוכיחות הם וכן פסקוה גדולי המחברים ולא עוד אלא שיש סוברים לפסוק שם כר' מאיר כמו שיתבאר שם: