מאירי על נדה כה

הפרק השני בעזרת האל ובישועתו:

כל היד וכו' זה הפרק בא להשלים עניני החלק הראשון ובפרט על איזה צד צריכה בדיקה קודם שתשמש ועל איזה צד היא בחזקת טהרה ולא תצטרך בדיקה וכיצד הוא בין ביש לה וסת בין באין לה וסת ולבאר בעניני החלק השלישי איזה דם טמא ואיזה טהור אם מצד גופה ר"ל אם הוא מן המקור אם לאו אם מצד הצבע ועל זה יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בענין בדיקתה דרך כלל אם צריך שתבדוק עצמה תמיד אם לאו ונשים שאינן בנות דעת היאך ענין הבדיקה נוהג בהם ואם אירע להם שמצאו טמא אחר ביאה כיצד הוא הדין השני על איזה צד הנשים בחזקת טהרה לבעליהן השלישי בעניני החלק השלישי והוא בדם האשה לידע איזה דם היוצא ממנה טמא או טהור מצד יציאתו מן המקור או חוץ ממנו הרביעי בזה הענין בעצמו לידע איזה דם טהור או טמא ומצד הצבע זהו שרש הפרק אלא שיתגלגלו בו דברים מעניני שאר החלקים ושאר דברים על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בענין החלק הראשון והוא שאמר כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ ר"ל זה שאמרנו בפרק ראשון שאע"פ שאמרנו דייה שעתה צריכה לבדוק שחרית ובין השמשות ובשעה שעוברות לשמש את ביתן מ"מ כל שהן מרבות בבדיקה תמיד מדה משבחת היא להן שאינן בנות הרגשה ר"ל שיהא יצרן מתגרה בהן מפני כך וכן שאלמלא בדיקתן לא ירגישו ביציאת הדם ודוקא לטהרות או אף בזמן שאין טהרות כל שהיא שלא בפני הבעל אבל בשעה שעוברת לשמש את ביתה ולפני הבעל לא שמא יהא לבו נוקפו כמו שהתבאר הא כל שלא בפני בעלה וכל שכן בימי הספירה הרי זו משובחת ואף באשה שיש לה וסת הא כל שאינה בודקת הרי היא בחזקת טהרה עד עונת הוסת ונשים כשרות וצנועות נוהגות לבדוק עצמן שחרית וערבית ובאנשים תקצץ מפני שמביא עצמו לידי הרהור והרי יכול לברר עצמו בלא אחיזת אמה שהרי כל שרואה קרי מרגיש הוא ואבריו מזדעזעים ובאנשים מיהא לאו דוקא מרבה אלא אפילו בכל שהוא אוחז באמה פעם אחת ולא הוזכרה יד המרבה אלא משום נשים ופי' בגמ' דוקא לענין שכבת זרע אבל לענין זיבה מותר שאין כאן הרגשה שהרי מאבר מת הוא והוא צריך לבדוק לידע מנין ראיותיו שנים לטומאה ושלש לקרבן או למנות משעת הפסקתו שבעה נקיים ואף לענין שכבת זרע אם בא לבדוק בצרור או בחרס או במטלית עבה מותר שהרי דברים קשים הם ואין מביאות אותו לידי חמום הא בכל דבר שמביאו לידי חמום תקצץ ופי' בגמ' שזה שאמרו תקצץ לאו דינא תנן אלא לטוותא תנן כלומר דרך קללה הוא נאמר ואע"ג דרב הונא קץ ידא צורך שעה היה ואין למדין הימנו וי"מ דקץ ידא דקאמר ענין אחר היה והביאוהו כאן לידע אם נאמר כן בענין זה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

לפי דרכך למדת שזיבת האיש וקריו אין מטמאין עד שיוצא מפי האמה וכן ידעת שכהן טמא אסור לאכול בתרומה בין טהורה בין טמאה אלא שבטהורה חייב מיתה בידי שמים ולוקה ובטמאה אע"פ שהוא בלאו אינו לוקה:

היה אוכל בתרומה והרגיש ונזדעזעו איבריו מצד שכבת זרע שנעקר אלא שלא יצא עדין אוחז באמה וסותם את פיה באצבעו עד שיבלע מה שבפיו ואע"פ שאמר ר' אליעזר האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם ואף חכמים לא היו חלוקים עליו אלא דוקא בשאין שם עפר תיחוח או מקום גבוה ואם לא יאחוז ניצוצות ניתזות על רגליו ויראה כרות שפכה הא בעלמא מודו בזו אפשר שאוחז במטלית עבה שאין בה חמום או שמא אף ברכה וכיון שבעקר אין חמום אחר חמום מצוי לשעתו וכן בכל שאין חשש חמום מותר ומתוך כך היה עומד בלילה בגג בית המדרש או בית הכנסת ואינו יכול לצאת אוחז באמה ומטיל בחוץ שלא יתיזו ניצוצותיו בבית הכנסת או בית המדרש ואינו חושש לחימום שאימת לילה או הרב או הצבור או אימת המקום עליו וכן כל שהוא נשוא מותר שאין בו חשש חמום וכן מעטרה ולמעלה לצד הגוף מותר ולמטה אסור ויש גורסין בהפך וכן כל שמסייע בביצים מלמטה מותר שכל אלו אין בהם חשש חמום ומעתה הכל לפי מה שהוא אדם ויזהר בעצמו:

בולשת שנכנסת לעיר בשעת שלום חביות פתוחות אסורות בשתיה סתומות מותרות ובשעת מלחמה אלו ואלו מותרות אא"כ היו סתומות ופתחום שאין להם פנאי לנסך וכבר ביארנוה במקומה באחרון של עבודה זרה: