מאירי על נדה יח

כבר ביארנו בזקנה שדייה שעתה כל שעברו עליה שלש עונות סמוך לזקנותה ופירשנו בעונות אלו שהם משלשים לשלשים שהם תשעים יום וכן פירשוה בסוגיא זו ואף זה שאמר עשרים פירושו בלא שבעת ימי נדה ושלש של זיבה שהם שלשים בין הכל ומ"מ י"א שאם היה לה וסת אחר הולכין אחר עונות שלה ולא אמרוה בשלשים אלא שסתם וסתות כך הם:

זקנה זו שעברו עליה שלש עונות וראתה שאמרו דייה שעתה אם עברו עליה עוד שלש עונות אחרות ואח"כ ראתה אף זו עדין דייה שעתה ומ"מ אם עברו עליה פעם שלישית שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים לטמא למפרע במה דברים אמורים בשלא נתכונו הראיות שאין כאן קביעות וסת להיות דיה שעתה מצד הוסת והוא שפחתה כגון שראתה ראשונה לתשעים ושנים יום והשניה לתשעים ואחד יום או שהותירה כגון שראתה ראשונה לתשעים והשניה לתשעים ואחד ושלישית לתשעים ושנים אבל אם כונה ר"ל שראתה שלשתן מתשעים לתשעים הרי זה קביעות וסת ודיה שעתה מצד הוסת וגדולי המחברים כתבוה אף בכיונה ואיני יודע למה:

שמא תאמר והרי במשנתנו אמרו שלא אמרו ארבע נשים דיין שעתן אלא בראייה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת תדע שיש דוחין שמועה זו מכח משנתנו ואף מלשון גדולי המחברים יש לדון כן שכתבו בו עברו עליה שלש עונות וראתה וחזרו ועברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ואם כך הוא דעתם זהו שלא הפרישו בה בין כיונה לפיחתה אלא שיש ספרים שנשנו בה שתי פעמים כשיטתנו וא"כ צריכין אנו לפרשה בשקירבה ראייתה בשנייה שנתגלה הדבר למפרע בהפסקת שלש ראשונות שלא סלוק דמיה היה ועדין לא הגיעה לכלל זקנה:

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה ושניה דייה שעתה שלישית הרי היא ככל הנשים ולא לטמא עכשו למפרע שהרי קביעות וסת מצילה אלא שהוחזקה למציאות דמים וכל שתראה משם ואילך שלא בשעת הוסת מטמאה למפרע וגדולי המחברים כתבו בה שמטמאה עכשו ואין נראה לי כן אלא שאפשר לפרשה כן ובפיחתה והותירה ולא כיונה שאין קביעות וסת עברו עליה שלש עונות וראתה דייה שעתה וכן הדין בעברו עליה פעם שניה שלש עונות וראתה שדייה שעתה אבל אם פעם שלישית עברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים וכענין שלפניה ר"ל בשלא כיונה ואין אומרין שלא תטמא עד הרביעית כשור המועד דהתם בנגיחה שלישית איתחזק רביעית אם לא נגח לא משלם אבל זו כיון דאיתחזקה מטמיא:

ותינוקת שהגיע זמנה לראות והיא בתולה הנזכרת במשנתנו פעם ראשונה דייה שעתה שנייה הרי היא ככל הנשים ואפילו עברו עליה שלש עונות וראתה מטמאה למפרע שאין סלוק שלש עונות כלום אלא או בקטנה שלא הגיע זמנה לראות או בזקנה וזו שאמרו כאן עברו עליה שלש עונות דיה שעתה לדעת ר' אליעזר היא שנויה שהיה אומר במשנתנו שכל אשה שעברו עליה שלש עונות דייה שעתה וגדולי המחברים פסקוה ואיני יודע למה: