מאירי על נדה קמה

אע"פ שהנדה מטמאה את בועלה להיות כמוה על הדרך שהתבאר הזב מיהא אינו מטמא את הנבעלת לו להיות כמוהו ואע"פ שהיה ראוי לדון כן מקל וחומר ומה היא שנתלה ראיותיה בימים ואינה מטמאה בראיות כבימים כמו שביארנו בשני של קמא מטמאה את בועלה הוא הוא שמטמא בראיות כבימים כמו שביארנו שם אינו דין שיטמא את הנבעלת לו תלמוד לומר היא ר"ל שאמר בזבה טמאה היא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את הנבעלת לו ומשום משכב ומושב אין כאן שאין דין משכב ומושב אלא במיוחד לכך:

כבר ידעת בזב שראיה ראשונה שלו נדונת כקרי ובשניה נעשה זב לטומאה אבל לא לקרבן ובשלישית נעשה זב אף לקרבן ומכל מקום בזבה אף בראשונה נעשית זבה לטומאה אלא שאינה זבה לקרבן אלא בשלשה רצופים:

מאחר שביארנו על אחד עשר יום שבין נדה לנדה שהלכה למשה מסיני זו שהוציאוה בסוגיא זו מן המקראות אף ליום אחד עשר שלא כהלכה נאמרה ומ"מ לענין הצעה של שמועה צריך שתדע ששתי פרשיות נאמרו במקרא בפרשת זאת תהיה אחת לנדה ואחת לזבה של נדה הוא שכתוב ואשה כי תהיה זבה בבשרה ר"ל שתתחיל לזוב דם שבעת ימים תהיה בנדתה והאריך בה להיותה מטמאה במגע ובמשכב ומושב ושהנוגע במשכבה ומושבה טעון כבוס בגדים וטבילה לערב ואמר על בועלה ואם שכוב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא וגו' ואחר כך התחיל בדין זיבה הבאה אחר שבעת ימי נדה ואמר ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים ר"ל שלשה בלא עת נדתה ר"ל שכבר עברו שבעת ימי נדה והפליגה מהם יום או יומים או כמה כל שהיא בתוך אחד עשר יום או כי תזוב על נדתה ר"ל סמוך לנדתה מיד כשנכנסו ימי זיבה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא והאריך בה בטומאת משכב ומושב ובטומאת הנוגע בהם ואמר לענין ספירת שבעה נקיים וקרבן ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום השמיני תקח לה שתי תורים או שני בני יונה וגו' אחד לחטאת ואחד לעולה ומעתה התחיל בסוגיא זו לומר יכול הרואה שלשה ימים רצופים בתחלה ר"ל בתחלת ימי נדתה תהא זבה לטעינת שבעה ולקרבן ואע"פ שלא הוזכר באותה פרשה ראשונה טעינת שבעה וקרבן אתה מפרשה ביום אחד אבל בשלשה רצופים תהא זבה תלמוד לומר בפרשה שניה שבה נתפרש דין זבה על נדתה ר"ל סמוך לסוף נדתה סמוך לנדתה תהא זבה ולא בימי נדתה אפילו ראתה בהן כל שבעה אין לי אלא סמוך לנדתה כגון שראתה ביום ראשון לאחד עשר יום שהוא שמיני לנדתה וריצפה ראשון ושני ושלישי שהן לנדתה שמיני תשיעי ועשירי ראתה במופלג מסוף נדתה יום אחד כגון שלא ראתה עד שני לאחד עשר וריצפה שני ושלישי ורביעי שהם לנדתה תשיעי ועשירי ואחד עשר מנין תלמוד לומר בפרשה שניה או כי תזוב ריבה ומנין לרבות אף במופלגת יותר מסוף הנדה כגון שלא ראתה לא בראשון של אחד עשר ולא בשני אלא שהתחילה בשלישי או ברביעי או באיזה משאר הימים עד עשרה מנין שכל שנתרצף שלשה בתוך אותן העשרה שתהא זבה אף באחרונים שבהם ר"ל שמיני תשיעי ועשירי אמרת מה מצינו ברביעי שבאותם העשרה הבאים אחר הנדות שראוי לספירה ר"ל לספירת שבעה נקיים אם ראתה שלשה הראשונים וראוי להצטרף לזיבה אם לא ראתה בראשון עם שני ושלישי אע"פ שהראיה ראשונה מופלגת יום אחד מסוף הנדה וכמו שהבאנו מריבויא דאו כי תזוב אף אני אביא את כלם עד העשירי אע"פ שהראיה הראשונה מופלגת הרבה מסוף הנדה כגון שראתה שמיני ותשיעי ועשירי שמאחר שהעשירי ראוי לספירת שבעה אם ראתה שלשה הראשונים אף הוא ראוי להצטרף לזיבה עם שמיני ותשיעי ומנין לרבות אחד עשר שאינו מעקר המנין שאם ראתה תשיעי ועשירי ואחד עשר שהיא מופלגת הרבה ושאין כל השלשה מעיקר המנין מנין שיהא מצטרף לזיבה לטעינת שבעה נקיים ולקרבן אחר שזה אינו ראוי לספירת הנקיים אם ראתה שלשה הראשונים שהרי כל שראתה שלשה הראשונים אין יום זה ממנין שבעה נקיים שהרי כלו להם בעשירי והוא שכתבנו שאינו מעיקר המנין כמו שביארנו למעלה וא"כ מהיכן אתה מביאו לצרפו עם שלפניו לזיבה לשבעה נקיים ולקרבן תלמוד לומר בפרשה שניה בלא עת נדתה לרבות אחד עשר יכול שאני מרבה אף שנים עשר שאם ראתה עשירי ואחד עשר ושנים עשר תהא זבה גדולה וטעונה שבעה נקיים וקרבן לא שאם רבינו יום אחד עשר אע"פ שאינו ראוי לספירה אם ראתה שלשה הראשונים מ"מ כשראתה שני ושלישי ורביעי שכבר נתרבה מאו כי תזוב נמצא אחד עשר ראוי לספירה שכשאתה מסלק ארבעה מאחד עשר נשארו שבעה אבל שנים עשר אינו ראוי לספירה אף כשנעשית זבה גדולה ברביעי ואע"פ שאם נעשית זבה גדולה בחמישי הוא ראוי לספירה מ"מ אחר שנעשית זבה גדולה בשלישי או ברביעי הבא מאו כי תזוב אנו דנין והוא ענין ראוי לספירת או כי תזוב וי"מ בה ענין אחר ואל תחוש לדבריהם ואין לי שתהא זבה גמורה אלא בשלשה מנין שבשני תהא זבה מיהא לטומאה תלמוד לומר ימי ויום אחד מנין שהרי ביום אחד נעשית זבה לטומאה מה שאין כן בזב כמו שביארנו תלמוד לומר כל ימי טמאה היא מלמד שמטמאה את בועלה והיא מטמאה את בועלה ואין הזב מטמא את הנבעלת לו כמו שביארנו ומנין שהזבה עושה משכב ומושב תלמוד לומר כימי נדתה ואע"פ שבהדיא נתפרש בה טומאת משכב ומושב ליכנס בדברים הוא אומר כן למה שאמר אחר כן אין לי שתטמא משכב ומושב אלא בזבה גדולה בראיית שני ימים או אף באחד מנין תלמוד לומר כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה ומנין שסופרת אחד לאחד ר"ל שלענין ביתה צריכה שימור יום טהור כנגד יום טמא תלמוד לומר יהיה לה להוסיף לה הויה אחת של שימור יכול תהא טעונה שבעה נקיים לראיית שני ימים שבתוך ימי זיבתה ודין הוא ומה זב שאינו סופר אחד לאחד שהראיה הראשונה שלו אינה אלא כקרי בעלמא ואינו צריך שימור יום טהור טעון שבעה לשנים שזב בעל שתי ראיות נעשה זב לטומאה וטעון שבעה נקיים זו שסופרת אחד לאחד אינו דין וכו' ת"ל יהיה לה שאינה סופרת אלא יומה ר"ל יום השימור ושאל רב שמעיה ודלמא הכי קאמר רחמנא כי חזייא ביממי תהוי זבה כדכתוב ימים רבים בליליא תהוי נדה והשיבוהו על נדתה סמוך לנדתה וסמוך לנדתה בסוף שבעה הוא שהוא תחלת הלילה ונמצאת מתרבית לזבה בין ביום בין בלילה ביום מדכתוב ימים ובלילה מדכתוב על נדתה:

כל השונה הלכות ר"ל שאחר ששנה הסוגייא דרך מחקר ומשא ומתן מעלה בידו הראוי לברור דרך פסק וקובען לעצמו הלכות הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא שעל ידי כך מתישר בהוראה יפה יפה ונמצא מזכה את הבריות בהוראותיו ואינו מכשילן כשאר התלמידים שאין נוהגין כן והביאוה דרך רמז מדכתוב הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות ר"ל אם הוא שונה הלכות על הדרך שביארנו עולם לו:

ועתה נשלם הפרק ונשלמה המסכתא תהלה לאל ומהנה נשלם מה שנראה לנו לכללו בדיני מסכת נדה יבא אחריו מה שיראה לנו לכללו בדיני מסכת מקואות כמו שיעדנו בעזרת הצור ובישועתו אא"ס אא"ס.